יום שבת, 4 ביוני 2016

מהי למידה? טייק שני

שבתי וקראתי את אשר כתבתי בתחילת הקורס ואני עומד מאחורי כל מה שאמרתי. מה שכן השתנה, הוא ארגז הכלים שהתרחב. למה אני מתכוון בכך? כמורה לפעמים לא קל לשבור את המוסכמות העתיקות בדבר האופן בו צריך ללמד תלמידים. על אף שמראש לא הייתי מעריץ של דרך הלימוד המסורתית, שוב ושוב מצאתי את עצמי נופל לתוכה בשל היותה המצוי ואני עוד נמצא בשלב החיפוש אחרי הרצוי. 
 בפוסט הראשון כתבתי שאני מסכים עם אפלטון, ככל שתלמד יותר, כך תדע שאינך יודע דבר. אני עדיין מסכים קביעה זו, הלמידה מאפשרת לי לראות כמה יכולותי מוגבלות וזה מאפשר מעין ענווה בתהליך הלמידה. אל לנו ליפול לתוך תחושה שקרית של אומניפוטנטיות, דבר שקורה לא למעטים באקדמיה ואל לנו לאפשר לתלמידנו תחושה שכזו מתוך רמת הוראה נמוכה ודרישות נמוכות שלא יאתגרו את הלומדים הצעירים.
בקורס נחשפתי לתפיסות שונות של רעיון הלמידה. רב הממדיות אפשרה לי לבחון את החזון שלי בדבר התקשורת עם התלמידים והאופן בו הם נחשפים אל המידע. למדתי כי בפנינו אפשרויות רבות מעבר לרעיון ההרצאה הפרונטלית. הלמידה לא חייבת להיפסק מחוץ לגבולות הכתה ואין כוונתי בכך להעמסה של שיעורי בית. עלינו כמורים, לייצר עניין אצל התלמידים כלפי התחום ולשם כך עלינו לאפשר מגוון של כלים, שיגרו את הרצון האנושי האינרנטי אצל התלמידים כלפי למידה.

יום שישי, 3 ביוני 2016

מהי למידה - חשיבה מחודשת

כשחזרתי לקרוא את מה שכתבתי דווקא מאוד הופתעתי כי ממש יכולתי לראות איך מה שכתבתי השתקף בקורס. כתבתי על כך שיש המון שדות של למידה ושלמידה מצריכה שני דמויות פעילות - המורה והתלמיד. לאורך הקורס, ובעיקר בעשר הדקות הראשונות שלו נחשפנו לכמה פרוייקטים חדשניים בתחום הלמידה שכל אחד מאופיין בדרך הייחודית שלו שמעניקה אלטרנטיבה ללמידה המסורתית ובעצם ממש לכך התכוונתי. למידה היא פעולה שכאמור יכולה וצריכה להתרחש בכמה שדות ומן הראוי שכל תלמיד יתנסה באפשרויות אחרות מעבר ללמידה המסורתית שהופכת להיות פחות פחות רלוונטית לקצב החיים ולאופי של המאה ה21. למעשה אין  שום סיבה שנלמד בדיוק באותה הצורה שההורים שלנו למדו והתנותים שנחשפנו אליהם במהלך הקורס מוכיחים זאת בצורה הטובה ביותר. אחד מהגורמים החשובים ביותר ששמתי לב אליהם לאורך הקורס הוא מדד האקטיביות של התלמידים בתהליך הלמידה. ההתנסות האקטיבית שיכולה לבוא לידי ביטוי באינספור צורות שונות - למידה מתוקשבת, כתיבה בפורום, משחקים, בניה, הרכבה ועוד היא בעלת משקל עצום בחוויה של התלמיד, כך שלפי דעתי מרכז תשומת הלב בתהליך הלמידה צריך להיות מופנה לתלמיד ולא למורה. 

יום רביעי, 1 ביוני 2016

מהי למידה? סוף הקורס

למידה היא איסוף חוויות וידע היוצרים חוויה משמעותית ללומד. יישום ידע זה מביא לעיצוב ולהתפתחות אישית. הסמסטר האחרון גרם לי להרהר רבות על המשמעות של מילים אלו , מעבר לעוד  "סיסמאות פדגוגיות". איסוף חוויות ויישום הידע יכולים להתבטא במגוון דרכים, כפי שראינו- פרוייקטים שונים, משחקים והכיתה ההפוכה. ברמה האישית  אני תוהה אילו חוויות חינוכיות עיצבו אותי כבן אדם וכלומד, לעומת הידע הרב שלמדתי ולאחר מכן התנדף כלא היה. כילד תמיד העדפתי להיות לומד עצמאי שלא תלוי במערכת, ייתכן כי בית הספר לא היה מקום אותו תפסתי כמעורר השראה וכמקום אשר אמור להעשיר אותי. האם בית הספר יכול להיות מקום שתלמידים משתוקקים להגיע אליו ולצבור חוויות?  שאלה זו מעסיקה אותי לא רק מקצועית, אלא גם אישית.
מלבד זאת,  הנושא של צבירת חוויות כרוך במחשבה רבה הדורשת להמציא את החוויתיות כל פעם מחדש, כיצד ניתן ליצור למידה משמעותית היכולה לעצב אותנו ולהיטמע בנו בצורה חיובית ואיתנה.
לסיכום אומר, מנקודת מבט של סוף הסמסטר, משמעות המושג למידה היא הרבה יותר רחבה ופחות חד משמעית ממה שחשבתי, ולבטח גם יותר חיובית.

יום שלישי, 31 במאי 2016

אז מהי למידה? חשיבה מחודשת על הליך לימודי הגלישה

בתחילת הסמסטר כתבתי כי הלמידה היא פעולה וגם תוצאה. נתתי כמה דוגמאות למה שתפסתי כהליכי למידה - והמרכזית הייתה למידת "תפיסת הגלים" על גלשן SUP. מאז כתבתי את הפוסט, בחודש פברואר הרחוק ממני כעת שנות דור, למדתי עוד על למידה, הפנמתי עוד שיטות ורעיונות, ולא שיניתי את דעתי. רק עדכנתי תובנה אחת מרכזית.
התובנה המרכזית היא שהלמידה היא התהליך שמוביל להפנמה. היא הפעולה ולא הרגע. והפעולה הזו לעולם תהיה פעולה המסתייעת באחר. האחר הזה בדרך כלל יהיה אדם (או תוצר פעולתו של אדם) ולעיתים נדירות יהיה בעל חיים אחר או תופעת טבע. "אוטודידקט" לא באמת למד מעצמו; אוטודידקט למד מספרים שכתבו אנשים, מהתבוננות בפעולת אנשים או מכשירים שבנו אנשים או משימוש בהם. האם הסיפור הידוע אודות ארכימדס שגילה את הדרך למדוד נפח סתם ככה, באמבט, נכון? סביר שלא. וגם אם כן - הסיפור מציג נקודה אחת קטנה בתוך תהליך ארוך של לימוד מאנשים ועם אנשים אחרים. וגם הסיפור עצמו - מציג לימוד מסתייע. מסתייע במה? בתופעות הטבע, שהן חיצוניות ל"עצמי", ל"אוטו".
מה שעזר לי לגבש את התובנה הזו היה הדיון אודות "טווח ההתפתחות הקרובה" של ויגוצקי. מה שאדם יודע לעשות בעצמו, הוא כבר יודע לעשות ולא צריך ללמוד; מקסימום לתרגל איך עושים את זה טוב יותר. כדי ללמוד לעשות דבר חדש האדם לעולם יזדקק לסיוע, והסיוע הזה כנראה יהיה אנושי. 

למידה - אז ועכשיו

בתחילת השנה חשבתי על למידה כעל הפנמה של ידע. אני חושב שדברים שהתעורר אצלי בקורס הן שאלות לגבי החוויה ולגבי הצורות האפשרויות של הפנמות של ידע. עלו כל מיני רעיונות ומחשבות על יצירתיות בהשראת אנשים כמו סר
קן רובינסון ועוד. מעניינים במיוחד הם רעיונות כמו הכיתה ההפוכה בו התלמידים מלמדים והמור ההוא יותר מנחה מאשר מעביר התוכן וההפיכה ללמידה כדבר שעושים אותו בתוך משחק, מתוך הבנה שבמשחק יש מורכביות רבות אותן אנחנו רוכשים מתוך מוטביציה רבה ומתוך עניין ולא על מנת לרכוש ידע טכני שאין לנו בו שימוש, אלא מתוך הקשר וסיפור.
שאלה מעניינת נוספת היא כיצד מיישמים את הרעיונות הללו בתוך מערכת החינוך, מערכת גדולה, ביוקרטית וכידוע - אלו אינן אוהבות במיוחד להשתנות.



למידה – סוף סמסטר


בתחילת הסמסטר הבעתי דעתי כי למידה אמתית, עמוקה וברת קיימא קיימת רק בפעולה הכוללת זיכרון ושיתוף גדול כמה שיותר עם התלמידים. אני עדיין חושב כך, אך בקורס למדתי שיטות רבות יותר לעשות זאת בצורה יעילה, מעניינת ומתאימה להרבה יותר סוגי תלמידים שונים. בין השאר, גיליתי כיצד ניתן לגרום לשיתוף רב יותר של התלמידים על ידי השימוש בעולם הטכנולוגי בשילוב של תפיסות חינוך פרוגרסיביות ומסורתיות כאחד. עולם המחשבים קרוב לחייהם של התלמידים, ולכן יש טעם רב אף יותר בשימוש בו – על מנת להגביר את החיבור שלהם אל חוויית הלימוד ואת ההנאה ממנה, דבר שיגרום להם לרצות לחזור עליה שוב (דבר נדיר ביותר בעולם החינוך המסורתי). כעת, כסטודנט להיסטוריה ופילוסופיה יהודית, למדתי שעליי לחשוב כעת כיצד לתרגם את המודלים הללו ללמידה משמעותית לעולם הדעת ההומניסטי אותו אלמד בבית הספר בעתיד בע"ה.

יום שני, 30 במאי 2016

סוף סמסטר - מהי למידה עבורי עכשיו.
קראתי את מה שכתבתי בתחילת הסמסטר ואני מאוד מתחברת למה שכתוב על למידה בעידן המודרני טכנולוגי.
אני חושבת שבהמשך למה שכתבתי, הקורס הזה חידד ונתן מענה בדיוק על הזווית הזו של למידה הן מבחינה תיאורתית פילוסופית והן מבחינת כלים ספציפיים ומשמעותיים שאפשר לעבוד איתם כיום כמורה בבית ספר. 
כמעט כל מה שלמדנו בקורס אני 'שומרת' ולוקחת איתי הלאה להוראה.
הקורס חידד לי את המחשבה שההוראה והלמידה בעידן שלנו, גם אם מסתמכים על רעיונות וכלים מסורתיים יכולים לעבור תהליך ולהתחדש כל הזמן.