מה היא למידה עבורי?
ישבתי וחשבתי, הלכתי וחשבתי, אכלתי וחשבתי, חשבתי על תשובה. מגוון המצבים בהם חשבתי על תשובה לשאלה הוא יצוג חלקי ביותר למגוון המצבים בהם מתקיימת למידה.
למידה בשבילי היא גם פעולה וגם תוצאה. היא גם הפעולה שננקטת על מנת להטמיע ידע או מיומנות חדשה, וגם אותה נקודה חמקמקה של תוצאה - הרגע שבו הידע או המיומנות הוטמעו. למידה יכולה להיות פעולה שכלית או פעולה פיזית. פעולה שכלית במסגרתה אתה פועל כדי לדעת דבר מה חדש - קורא ספר, מאזין להרצאה, צופה בסרטון הדרכה (איך לעזזל מרכיבים את הכוננית הזו?). פעולה פיזית במסגרתה אתה פועל כדי להצליח לאזן את עצמך על הגלשן בגלים האלה (לא יעזור שתבין איזו תיאוריה לגבי שמירה על שיווי משקל וחוגי הידראוליקה - הגוף שלך פשוט צריך להתרגל לתנועה, לתנוחה). למידה יכולה להיות גם פעולה משולבת - איך אתפוס את הגל הזה אם אני לא יודע שצריך לתת שתי חתירות חזקות ולהטיל את המשקל קדימה בדיוק כשאני על ראש הגל; אבל הידע הזה לא יעזור אם הרגליים שלי לא יצליחו לאזן את עצמי על הגלשן כשהגל מתקרב. תהליך הלמידה הוא תהליך ארוך, עתיר ניסיונות וכישלונות. במהלכו אני נופל למים עשרות ומאות פעמים. רגע הלמידה הוא הרגע הזה שבו תפסתי את הגל ואני מסתער אתו קדימה וצורח "אווווו! אוהוהוהווו!". באותו רגע אני כבר יודע.
אתמול, כשנסעתי באוטובוס עם חבר, שוחחנו על חוויות מחדר המורים. כל אחד מאתנו מתלמד בבית ספר אחר, שני בתי ספר שונים לחלוטין. סיפרתי לו על חוויותי מחדר המורים, והוא סיפר לי על חוויותיו. במהלך השיחה למדתי משהו חדש על דינמיקה אנושית. במהלך הנסיעה לקחתי אותו לתחנת אוטובוס שהוא לא הכיר, ועלינו על קו אוטובוס בו הוא מעולם לא נסע. אני חושב שגם הוא למד כמה דברים חדשים מהחוויה.
קצת מוקדם יותר, ישבנו שנינו בהרצאה ולמדנו כל מיני הגדרות למושג "אוריינות". מה שלא למדנו זה מה הקשר של הקורס בו ישבנו לתפקידנו העתידי כמורים.
השתדלתי לקצר. אני בטוח שלא הגעתי ל-500 מילה, שזה טוב, מקסימום ל-250. יכול להיות שזה לא טוב? אולי זה קצר מידי? כשכתבתי סמינרים בתואר הראשון לימדתי את עצמי לקצר. אבל קצת התמכרתי לזה. יתכן שעכשיו הגיע הזמן ללמוד להאריך? "להכביר במילים"?
ישבתי וחשבתי, הלכתי וחשבתי, אכלתי וחשבתי, חשבתי על תשובה. מגוון המצבים בהם חשבתי על תשובה לשאלה הוא יצוג חלקי ביותר למגוון המצבים בהם מתקיימת למידה.
למידה בשבילי היא גם פעולה וגם תוצאה. היא גם הפעולה שננקטת על מנת להטמיע ידע או מיומנות חדשה, וגם אותה נקודה חמקמקה של תוצאה - הרגע שבו הידע או המיומנות הוטמעו. למידה יכולה להיות פעולה שכלית או פעולה פיזית. פעולה שכלית במסגרתה אתה פועל כדי לדעת דבר מה חדש - קורא ספר, מאזין להרצאה, צופה בסרטון הדרכה (איך לעזזל מרכיבים את הכוננית הזו?). פעולה פיזית במסגרתה אתה פועל כדי להצליח לאזן את עצמך על הגלשן בגלים האלה (לא יעזור שתבין איזו תיאוריה לגבי שמירה על שיווי משקל וחוגי הידראוליקה - הגוף שלך פשוט צריך להתרגל לתנועה, לתנוחה). למידה יכולה להיות גם פעולה משולבת - איך אתפוס את הגל הזה אם אני לא יודע שצריך לתת שתי חתירות חזקות ולהטיל את המשקל קדימה בדיוק כשאני על ראש הגל; אבל הידע הזה לא יעזור אם הרגליים שלי לא יצליחו לאזן את עצמי על הגלשן כשהגל מתקרב. תהליך הלמידה הוא תהליך ארוך, עתיר ניסיונות וכישלונות. במהלכו אני נופל למים עשרות ומאות פעמים. רגע הלמידה הוא הרגע הזה שבו תפסתי את הגל ואני מסתער אתו קדימה וצורח "אווווו! אוהוהוהווו!". באותו רגע אני כבר יודע.
אתמול, כשנסעתי באוטובוס עם חבר, שוחחנו על חוויות מחדר המורים. כל אחד מאתנו מתלמד בבית ספר אחר, שני בתי ספר שונים לחלוטין. סיפרתי לו על חוויותי מחדר המורים, והוא סיפר לי על חוויותיו. במהלך השיחה למדתי משהו חדש על דינמיקה אנושית. במהלך הנסיעה לקחתי אותו לתחנת אוטובוס שהוא לא הכיר, ועלינו על קו אוטובוס בו הוא מעולם לא נסע. אני חושב שגם הוא למד כמה דברים חדשים מהחוויה.
קצת מוקדם יותר, ישבנו שנינו בהרצאה ולמדנו כל מיני הגדרות למושג "אוריינות". מה שלא למדנו זה מה הקשר של הקורס בו ישבנו לתפקידנו העתידי כמורים.
השתדלתי לקצר. אני בטוח שלא הגעתי ל-500 מילה, שזה טוב, מקסימום ל-250. יכול להיות שזה לא טוב? אולי זה קצר מידי? כשכתבתי סמינרים בתואר הראשון לימדתי את עצמי לקצר. אבל קצת התמכרתי לזה. יתכן שעכשיו הגיע הזמן ללמוד להאריך? "להכביר במילים"?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה