אז מה למדתי השנה ?

אז אם בסיכומים עסקינן ..
הרעיון המרכזי שאני לקחתי מהקורס הוא עניין הלמידה מניסיון כאשר הבנו שכל דבר יכול להחוות  כ'ניסיון' גם הרצאה וככל שיש יותר 'שעשוע' ו'משחק' במהלך הניסיון כך הוא הופך יותר משמעותי, יותר נזכר ונשמר.  ואני לא מדברת רק על הניסיון של איך נציג את הדברים בפני התלמידים בכיתה אלא גם עלינו המורים, על האופן בו אנו מכינים את עצמנו לקראת השיעור ככל שנשתעשע אנחנו באופן הכנת השיעור וברעיונות יצירתיים כן נהנה יותר בהוראה.

 בנוסף, למדתי שככל שהלומד לוקח חלק פעיל יותר או שהמורה מפעיל אותו: מדגים באמצעותו, שואל לדעתו או מזמין אותו לקחת חלק כלומר, נותן לו את "המקום" להשתתף ולקחת חלק במעשה הלמידה באופן שיש בו מידה של חופש ויצירתיות הלמידה הופכת יותר משמעותית.

פיאז'ה אמר ש'מה שאנחנו רואים משנה את מה שאנחנו יודעים ומה שאנחנו יודעים משנה את מה שאנחנו רואים' ,  ולכן לדעתי מאוד חשוב ואף מומלץ לאפשר את הפתח לפרשנות של התלמידים, לתת להם לבטא את מחשבותיהם ואת 'תפיסת עולמם' גם במקום בו היא נמצאת כעת, אולי בוסרית 'ממעוף הגוזל' או לא מפותחת מספיק אבל היא קיימת ומרתקת בעיני ,אם נפעל כך גם אנחנו המורים יכולים ללמוד ולהעשיר את עולמנו וכל שיעור לא יהיה דומה למשנהו. 
יש איזשהי תפיסה שאנחנו אלה שמלמדים את הילדים (שלנו או בכיתה) על העולם אבל התפיסה הזו שגוייה לדעתי,  הילדים והניסיונות שלהם, החוויות שלהם את העולם הם אלה שמלמדים את הילדים, אריסטו מדבר על כך, על למידה כעל חיקוי ואני מתחברת לרעיון הזה וחושבת שהדרך הכי טובה שלנו ללמד את הזולת משהו הוא על ידי כך שנהיה לו לדוגמא טובה.  ולכן כמורים ככל שנהיה מודל לחיקוי טוב יותר:  מודל יצירתי (שחושב "איך" להעביר את החומר בצורה יצירתית ומעניינת ולא בצורה יבשה), מודל שקורא לשיתוף ושואל שאלות, לא רק "מעביר ידע" כ'יודע כל'  ,מודל משקיע שנותן לתלמיד תחושה שהגעתי מוכן ושהזמן שיש לנו ביחד הוא זמן בו אני נכון להשקיע את זמני בו ,מודל שמבין את הכח הרב הטמון בשעשוע ושמבין שכדי ללמוד דברים לעומקם מוטב להשתעשע בהם, להשתעשע במחשבות אולי לשחק משחק תפקידים ולהגשים פנטזיות מסויימות כדי לייצר חיבור של הרגש למהלך הלוגי והרציונלי של הדברים כי רגש אנחנו זוכרים היטב..
 מודל כזה יהפוך את התלמידים לכאלה: יצירתיים, שיתופיים, שואלים,משקיעים יודעים להשתעשע בלמידה ואז לדעתי, עשינו את העבודה שלנו והראנו להם את הדרך . 
העובדה שלמדנו בקורס על כלים טכנולוגיים שניתן להשתמש בהם בהוראה הוא גם חלק מ'עקרונות המודל' שעל מורה להיות לדעתי כיוון שהוא גם מספק לנו כמורים מקום להסתכל או אולי להציג את החומר שלנו בצורה אחרת, של משחק של אתר אינטרנט צורה שהיא יותר קרובה ל"שפה" אותה מדברים היום התלמידים, העולם מתקדם כל הזמן ועלינו לקחת את הערכים שחשוב לנו להנחיל ולהנגיש ולדבר אותם בשפה של אלו שמאזינים לנו.

בתחילת השנה כתבתי על למידה מתוך ניסיון, על חינוך כהקניית כלים ביקורתיים ועל דיון מרובה דיעות כעל כאלה שעשויים להקנות ידע וכלים בצורה הטובה ביותר.

במהלך הקורס התחברתי מאוד לשלושה אלמנטים חשובים:

1. מודל הכיתה ההפוכה: בו התלמידים רוכשים ידע מסויים בעבודה עצמית בבית - דרך סרטון יו טיוב או משחק ברשת ואחרים, ובכיתה נעשה יישום של הידע והעמקת ההבנה בו. שיטה זו מאפשרת בעיני דיון עמוק הרבה יותר מאשר כשכל הידע מועבר בשיעור עצמו ומיד לאחר מכן מתרחש הדיון. הזמן ששיטה זו נותנת לידע לשקוע בתודעת התלמיד הוא קריטי בעיני.

2. מטא-קוגניציה: תרגול עם התלמידים חשיבה ביקורתית על אופן רכישת הידע שלהם והבנה מעמיקה של התהליכים שקורים ברוחם בזמן שהם לומדים הם אלמנטים חשובים להקניית ידע ושימורו וכמו כן להעמקתו ופיתוחו בעזרת המורה או באופן עצמאי. תלמיד שירכוש כלי חשוב זה יוכל ליישם אותו בכל תחום לימודי שהוא ייתקל בו במהלך חייו (אפילו בדברים שאינם אקדמיים כגון מחקר ברשת לגבי רכישת מוצר, תיקון כללי בבית או ברכב וכל דבר אחר שאנחנו נדרשים ללמוד במהלך חיינו).

3. מודל השולייה: מודל זה מאפשר למידה מתוך ניסיון בזמן שמומחה בתחום מפקח ומכוון את הלומד. באופן אישי אני יכול להעיד שלמדתי הרבה בצורה כזו, בעיקר בכל מקום עבודה חדש שהגעתי אליו. כאשר המומחה הוא באמת מומחה ויודע לכוון היטב את הלומד, ולרוב תהיה קבוצה כזו של מומחים שמובילה את הלומד, אזי הלמידה נעשית מהירה ואיכותית.

אני שם לב שכל מה שכתבתי לגבי למידה בתחילת השנה מתגלם באופן מפורט במודלים שהצגתי לעיל. כנראה אני מתחבר למתודות הללו כיוון שהן משקפות את אמונותי, ועם זאת, לא הייתי יודע ליישם את השקפתי באופן כזה מפורט ללא הידע שרכשתי בקורס הזה.

גלעד

מה למדתי על למידה

התפיסה שלי של למידה הפכה לרחבה ומגובשת יותר בעקבות גישות תיאורטיות שונות שהכרתי ודרך העבודה המעשית שלי בהוראה. התחברתי במיוחד לגישת ההוראה המעודדת חשיבה דיציפלינרית, במקום הוראת חומר. כמו כן, אני מאמינה שלמידה משמעותית מתרחשת כאשר הלומד שותף להבניית הידע, כפי שמוגדרת למידה על-פי מטאפורת ההשתתפות של אנה ספרד. עם זאת, אני תוהה איך אפשר ליישם שיטות הוראה מסוגים אלו, לאור טבעה של מערכת החינוך, המודדת הישגים לרוב ע"י בדיקת הבקיאות של תלמידים בחומר של תכנית לימודים מוגדרת מראש. ייתכן שהשילוב בין מטאפורת הרכישה למטאפורת ההשתתפות הוא המפתח.

תיאוריית הלמידה הממוצבת התחברה לנסיון האישי שלי. השנה, בשנת ההתמחות שלי בהוראה, למדתי דברים שיכולתי ללמוד רק דרך עשייה, ורק בגלל הרלוונטיות שלהם לעבודה היומיומית שלי.  למדתי על הכנת חומרי לימוד ברמה הפרקטית, שימוש באמצעים ליצירת הרגלי למידה בשיעור והוראה דיפרציאלית; וגם על אופן ההתייחסות המצופה ממני כמורה אל בעיות המתעוררות- אל מי צריך לפנות בכל מצב, מהם הנהלים ועוד. ידע מסוג זה לא יכולתי לרכוש לפני תחילת העבודה, בזמן הלימודים, מאחר שאת דרישות התפקיד הלכה למעשה לומדים דרך ההדרכה במקום העבודה (במקרה שלי, בליווי המורה החונכת) והידע הדידקטי והפדגוגי הופך למהותי מתוך הרלוונטיות שלו למורה, בתפקידו בבית הספר. אם לקחת את התובנה שלי ולנסות להשליכה על חוויית הלמידה של תלמידים בבית הספר- אם תלמיד לומד תחום ידע כאשר הידע חיצוני לו והוא אינו מקשר בינו לבין היבטים משמעותיים בחייו- הלמידה תהיה שטחית וככל הנראה התלמיד לא יוכל לעשות העברה של הידע שצבר מעבר להצלחה במבחן הבודק בקיאות. כמו כן, אם הוא אינו רואה את הרלוונטיות של הנושא לחייו (לאו דווקא ברמה הפרקטית- זה יכול להיות גם ברמה רוחנית יותר), הוא ירגיש מנותק רגשית מהנושא ובעקבות זאת המוטיבציה שלו ללמידה תהיה נמוכה.  לכן, על-מנת שלמידה תהיה משמעותית עליה להיות רלוונטיות ללומד בתחושתו הסובייקטיבית ועל הלומד להיות שותף מעשי לתהליך הלמידה. 

מהי למידה- לאחר הקורס

לפני הקורס היתה לי ביקורת רבה על הדרך בה מלמדים היום תלמידים בבית  ספר, אך לביקורת לא היתה אחיזה כיון שלא באמת הכרתי אלטרנטיבות אחרות. לאחר הקורס התחדשו לי דברים רבים אודות סוגי למידה ואופציות חדשות שרלוונטיות ומתאימות לדור. כבר בשיעורים שאני בונה בימים אלו לקראת שנה הבאה אני משלב לא מעט דברים אותם למדתי בקורס. עם זאת חשוב לציין שתהליך המחשוב לא התקיים בפועל בכל בתי הספר ולצערי בבית ספר בו אלמד שנה הבאה השימוש בטכנולוגיה מוגבל בשל חוסר השדרוג הטכנולוגי.
כאשר אני נדרש להגדיר מהי למידה אני כעת מעלה בראשי סוגים רבים ואפשרויות שונות בהן ניתן ללמד והן כבר לא האפשרויות אליהן נחשפתי בעבר. ישנן דרכים רבות ללמוד והן מתאימות לסוגי תלמידים שונים.
באופן אישי אני מתחבר מאוד לדרכים בהן התלמידים לומדים דרך התנסות פעילה, דרך מישחוק ודרך ניסוי וטעיה.
כמורה חשוב לי מאוד להשתמש בדברים אלו על מנת להפוך את הלמידה של תלמידי לאקטיבית, ללמידה בה הם לוקחים חלק ואחריות על הלמידה שלהם וכן שיהנו ממנו- כי למידה זה לא עונש!

אהלן.
מהי למידה בשבילי. או במה שיניתי את התפיסה החינוכית שלי במהלך הסימסטר.
א. אני חושב שבסך הכל העמדה שלי מאוד הולמת את הקורס של פדגוגיה של המאה ה21. הרבה מהשאיפות והמחשבות שלי על חינוך קיבלו ביטוי בקורס ולהרבה יצרים חינוכיים שלי קיבלתי כלים איכותיים במהלכו. מתוך כך אני מאמין שהשינוי שעבר עליי במהלך הקורס אינו איכותי (לא שינתי את עמדתי) אלא כמותי. במובנים מסוימים העמדה שלי הועשרה וקיבלה נוכחות בתוך הקורס. העמקתי בתכנים חינוכיים שהאמנתי בהם והרחבתי את הראייה שלי בנושאים שעניינו אותי. המשחק, המחשב, PBL ועוד. כל אילו יצרו פריזמה רחבה של אפשרויות חינוכיות שאני מקווה שיהפכו לארסנל שלי כאשר אגיע לבתי הספר שבהם אלמד. הקורס הזה בשילוב עם עולם ההכשרה האינטנסבי יצר אצלי הבנה שהמציאות החינוכית  אינה רק שאלה של עמדה או של תיאוריה אלא הבנה באילו כלים נכון להשתמש בסיטואציות שונות. מתי צורות לימוד שונות מתאימות למצבים שונים וכולי.

אין זה מספיק להאמין באלטרנטיבה חינוכית. זוהי נקודת פתיחה שממנה יוצאים למסע של גילויים ושל התפתחות. מוצאים את הדרכים הנכונות להעביר תכני למידה ומפגש חינוכי.
אני חושב שעליי לעשות עבודת חקר משמעותית בכדי ליצור את אופן הלמידה שלא רק יהיה "אחר" אלא שבאמת יענה על הדרישות העולות מהשטח.

מהיה למידה בעני לאחר הקורס

באופן כללי ההנחות והדעות שלי על למידה לא השתנו יותר מידי, אלא רק קיבלו מימד מעשי שכן למדנו שיטות שונות ומגוונות וחשוב לציין פרקטיות כדי להתחיל את תהליך הלמידה כאשר הייסוד של התהליך הזה הוא זהה להנחת היסוד שלי, שעל התלמיד להיות אקטיבי ולהתעניין בחומר ללימוד כאשר במהלך הקורס פרטנו את זה לפרוטות וראינו טכניקות שונות לעורר עניין בתלמידים על ידי משחק על ידי קהילות למידה על ידי  כיתה הפוכה ועוד..
כך שבמהלך  הקורס קיבלתי כלים נוספים(ותודה רבה על כך) על מנת להוציא את מה שאני חושבת שהוא למידה מהכוח אל הפועל.

למידה אלטרנטיבית- ומה הלאה?

לאחר שקראתי את התוספת שלי לבלוג מתחילת הסמסטר, אני רואה כי עמדתי העקרונית לא השתנתה בצורה ניכרת במהלך הקורס. יכול להיות שהסיבה לכך היא שלמכתחילה הייתי שותפה לרעיון העומד מאחורי קורס זה והוא שבעידן שבו אנו חיים יש צורך בשינוי של פרדיגמות הלמידה הקיימות במערכת החינוך על מנת להתאים אותה למציאות המשתנה. ההוראה הפרונטלית הקלאסית, בה המורה הוא צינור של חומר שעובר ישירות מפיו למוחות התלמידים, לא מפתחת חשיבה יצירתית וביקורתית או מקדמת תפיסת עולם גמישה, שיכולה להתאים את עצמה למציאות משתנה תדיר. השאלה המאתגרת איתה התמודדנו במהלך הקורס היא- מה אפשר לעשות אחרת? אחד הדברים שחידשו לי בקורס הזה הוא מספר הנסיונות הרב לייצר בתי ספר שהם אחרים, כל אחד על ייחודו (חבל רק החלק הארי של הדוגמאות לא היו מהארץ, שכן האתגר הגדול שלנו הוא איך לעשות את זה פה, במציאות הישראלית על אתגריה הייחודיים). השאלה שהולכת ללוות אותי לקראת תחילת ההוראה היא "איך בוחרים?". מתוך כל האופציות, בין מישחוק, לכיתה הפוכה, לתפיסה שולייתית, ללמידה שיתופית והרשימה לא נגמרת, איך בוחרים את האופציה הנכונה ביותר לסביבת הלמידה של התלמידים שלי? של בית הספר שלי? ואיך מתמודדים עם ההתנגדויות שיכולות לבוא מהתלמידים, ושמעתי על מקרים רבים כאלה, בהן הנסיונות להכניס למידה אלטרנטיבית בגיל תיכון לא הצליחה בגלל מחאת תלמידים שרגילים לשיטת הוראה מכוונת מבחן בגרות מסורתי. אז איך בוחרים ואח"כ איך מתווכים? אלה השאלות איתן אני יוצאת מהקורס.

מהי למידה? טייק שני

שבתי וקראתי את אשר כתבתי בתחילת הקורס ואני עומד מאחורי כל מה שאמרתי. מה שכן השתנה, הוא ארגז הכלים שהתרחב. למה אני מתכוון בכך? כמורה לפעמים לא קל לשבור את המוסכמות העתיקות בדבר האופן בו צריך ללמד תלמידים. על אף שמראש לא הייתי מעריץ של דרך הלימוד המסורתית, שוב ושוב מצאתי את עצמי נופל לתוכה בשל היותה המצוי ואני עוד נמצא בשלב החיפוש אחרי הרצוי. 

 בפוסט הראשון כתבתי שאני מסכים עם אפלטון, ככל שתלמד יותר, כך תדע שאינך יודע דבר. אני עדיין מסכים קביעה זו, הלמידה מאפשרת לי לראות כמה יכולותי מוגבלות וזה מאפשר מעין ענווה בתהליך הלמידה. אל לנו ליפול לתוך תחושה שקרית של אומניפוטנטיות, דבר שקורה לא למעטים באקדמיה ואל לנו לאפשר לתלמידנו תחושה שכזו מתוך רמת הוראה נמוכה ודרישות נמוכות שלא יאתגרו את הלומדים הצעירים.

בקורס נחשפתי לתפיסות שונות של רעיון הלמידה. רב הממדיות אפשרה לי לבחון את החזון שלי בדבר התקשורת עם התלמידים והאופן בו הם נחשפים אל המידע. למדתי כי בפנינו אפשרויות רבות מעבר לרעיון ההרצאה הפרונטלית. הלמידה לא חייבת להיפסק מחוץ לגבולות הכתה ואין כוונתי בכך להעמסה של שיעורי בית. עלינו כמורים, לייצר עניין אצל התלמידים כלפי התחום ולשם כך עלינו לאפשר מגוון של כלים, שיגרו את הרצון האנושי האינרנטי אצל התלמידים כלפי למידה.

מהי למידה - חשיבה מחודשת

כשחזרתי לקרוא את מה שכתבתי דווקא מאוד הופתעתי כי ממש יכולתי לראות איך מה שכתבתי השתקף בקורס. כתבתי על כך שיש המון שדות של למידה ושלמידה מצריכה שני דמויות פעילות - המורה והתלמיד. לאורך הקורס, ובעיקר בעשר הדקות הראשונות שלו נחשפנו לכמה פרוייקטים חדשניים בתחום הלמידה שכל אחד מאופיין בדרך הייחודית שלו שמעניקה אלטרנטיבה ללמידה המסורתית ובעצם ממש לכך התכוונתי. למידה היא פעולה שכאמור יכולה וצריכה להתרחש בכמה שדות ומן הראוי שכל תלמיד יתנסה באפשרויות אחרות מעבר ללמידה המסורתית שהופכת להיות פחות פחות רלוונטית לקצב החיים ולאופי של המאה ה21. למעשה אין  שום סיבה שנלמד בדיוק באותה הצורה שההורים שלנו למדו והתנותים שנחשפנו אליהם במהלך הקורס מוכיחים זאת בצורה הטובה ביותר. אחד מהגורמים החשובים ביותר ששמתי לב אליהם לאורך הקורס הוא מדד האקטיביות של התלמידים בתהליך הלמידה. ההתנסות האקטיבית שיכולה לבוא לידי ביטוי באינספור צורות שונות - למידה מתוקשבת, כתיבה בפורום, משחקים, בניה, הרכבה ועוד היא בעלת משקל עצום בחוויה של התלמיד, כך שלפי דעתי מרכז תשומת הלב בתהליך הלמידה צריך להיות מופנה לתלמיד ולא למורה. 

מהי למידה? סוף הקורס

למידה היא איסוף חוויות וידע היוצרים חוויה משמעותית ללומד. יישום ידע זה מביא לעיצוב ולהתפתחות אישית. הסמסטר האחרון גרם לי להרהר רבות על המשמעות של מילים אלו , מעבר לעוד  "סיסמאות פדגוגיות". איסוף חוויות ויישום הידע יכולים להתבטא במגוון דרכים, כפי שראינו- פרוייקטים שונים, משחקים והכיתה ההפוכה. ברמה האישית  אני תוהה אילו חוויות חינוכיות עיצבו אותי כבן אדם וכלומד, לעומת הידע הרב שלמדתי ולאחר מכן התנדף כלא היה. כילד תמיד העדפתי להיות לומד עצמאי שלא תלוי במערכת, ייתכן כי בית הספר לא היה מקום אותו תפסתי כמעורר השראה וכמקום אשר אמור להעשיר אותי. האם בית הספר יכול להיות מקום שתלמידים משתוקקים להגיע אליו ולצבור חוויות?  שאלה זו מעסיקה אותי לא רק מקצועית, אלא גם אישית.
מלבד זאת,  הנושא של צבירת חוויות כרוך במחשבה רבה הדורשת להמציא את החוויתיות כל פעם מחדש, כיצד ניתן ליצור למידה משמעותית היכולה לעצב אותנו ולהיטמע בנו בצורה חיובית ואיתנה.
לסיכום אומר, מנקודת מבט של סוף הסמסטר, משמעות המושג למידה היא הרבה יותר רחבה ופחות חד משמעית ממה שחשבתי, ולבטח גם יותר חיובית.

אז מהי למידה? חשיבה מחודשת על הליך לימודי הגלישה

בתחילת הסמסטר כתבתי כי הלמידה היא פעולה וגם תוצאה. נתתי כמה דוגמאות למה שתפסתי כהליכי למידה - והמרכזית הייתה למידת "תפיסת הגלים" על גלשן SUP. מאז כתבתי את הפוסט, בחודש פברואר הרחוק ממני כעת שנות דור, למדתי עוד על למידה, הפנמתי עוד שיטות ורעיונות, ולא שיניתי את דעתי. רק עדכנתי תובנה אחת מרכזית.
התובנה המרכזית היא שהלמידה היא התהליך שמוביל להפנמה. היא הפעולה ולא הרגע. והפעולה הזו לעולם תהיה פעולה המסתייעת באחר. האחר הזה בדרך כלל יהיה אדם (או תוצר פעולתו של אדם) ולעיתים נדירות יהיה בעל חיים אחר או תופעת טבע. "אוטודידקט" לא באמת למד מעצמו; אוטודידקט למד מספרים שכתבו אנשים, מהתבוננות בפעולת אנשים או מכשירים שבנו אנשים או משימוש בהם. האם הסיפור הידוע אודות ארכימדס שגילה את הדרך למדוד נפח סתם ככה, באמבט, נכון? סביר שלא. וגם אם כן - הסיפור מציג נקודה אחת קטנה בתוך תהליך ארוך של לימוד מאנשים ועם אנשים אחרים. וגם הסיפור עצמו - מציג לימוד מסתייע. מסתייע במה? בתופעות הטבע, שהן חיצוניות ל"עצמי", ל"אוטו".
מה שעזר לי לגבש את התובנה הזו היה הדיון אודות "טווח ההתפתחות הקרובה" של ויגוצקי. מה שאדם יודע לעשות בעצמו, הוא כבר יודע לעשות ולא צריך ללמוד; מקסימום לתרגל איך עושים את זה טוב יותר. כדי ללמוד לעשות דבר חדש האדם לעולם יזדקק לסיוע, והסיוע הזה כנראה יהיה אנושי. 

למידה - אז ועכשיו

בתחילת השנה חשבתי על למידה כעל הפנמה של ידע. אני חושב שדברים שהתעורר אצלי בקורס הן שאלות לגבי החוויה ולגבי הצורות האפשרויות של הפנמות של ידע. עלו כל מיני רעיונות ומחשבות על יצירתיות בהשראת אנשים כמו סר
קן רובינסון ועוד. מעניינים במיוחד הם רעיונות כמו הכיתה ההפוכה בו התלמידים מלמדים והמור ההוא יותר מנחה מאשר מעביר התוכן וההפיכה ללמידה כדבר שעושים אותו בתוך משחק, מתוך הבנה שבמשחק יש מורכביות רבות אותן אנחנו רוכשים מתוך מוטביציה רבה ומתוך עניין ולא על מנת לרכוש ידע טכני שאין לנו בו שימוש, אלא מתוך הקשר וסיפור.
שאלה מעניינת נוספת היא כיצד מיישמים את הרעיונות הללו בתוך מערכת החינוך, מערכת גדולה, ביוקרטית וכידוע - אלו אינן אוהבות במיוחד להשתנות.

למידה – סוף סמסטר

בתחילת הסמסטר הבעתי דעתי כי למידה אמתית, עמוקה וברת קיימא קיימת רק בפעולה הכוללת זיכרון ושיתוף גדול כמה שיותר עם התלמידים. אני עדיין חושב כך, אך בקורס למדתי שיטות רבות יותר לעשות זאת בצורה יעילה, מעניינת ומתאימה להרבה יותר סוגי תלמידים שונים. בין השאר, גיליתי כיצד ניתן לגרום לשיתוף רב יותר של התלמידים על ידי השימוש בעולם הטכנולוגי בשילוב של תפיסות חינוך פרוגרסיביות ומסורתיות כאחד. עולם המחשבים קרוב לחייהם של התלמידים, ולכן יש טעם רב אף יותר בשימוש בו – על מנת להגביר את החיבור שלהם אל חוויית הלימוד ואת ההנאה ממנה, דבר שיגרום להם לרצות לחזור עליה שוב (דבר נדיר ביותר בעולם החינוך המסורתי). כעת, כסטודנט להיסטוריה ופילוסופיה יהודית, למדתי שעליי לחשוב כעת כיצד לתרגם את המודלים הללו ללמידה משמעותית לעולם הדעת ההומניסטי אותו אלמד בבית הספר בעתיד בע"ה.

סוף סמסטר - מהי למידה עבורי עכשיו.

קראתי את מה שכתבתי בתחילת הסמסטר ואני מאוד מתחברת למה שכתוב על למידה בעידן המודרני טכנולוגי.

אני חושבת שבהמשך למה שכתבתי, הקורס הזה חידד ונתן מענה בדיוק על הזווית הזו של למידה הן מבחינה תיאורתית פילוסופית והן מבחינת כלים ספציפיים ומשמעותיים שאפשר לעבוד איתם כיום כמורה בבית ספר. 

כמעט כל מה שלמדנו בקורס אני 'שומרת' ולוקחת איתי הלאה להוראה.

הקורס חידד לי את המחשבה שההוראה והלמידה בעידן שלנו, גם אם מסתמכים על רעיונות וכלים מסורתיים יכולים לעבור תהליך ולהתחדש כל הזמן. 

 

אז מה למדתי על למידה?

למידה היא תהליך שכולו רצוף חוויות. רוב החוויות הנצרבות לנו בסיסטם של הלמידה הן חוויות שעלולות ללכת למקומות שליליים. כלומר לעתים הלמידה היא תוצאה של רצף חוויות שניתן להשוותן לכוויות. הקשר בין למידה לזיכרון הוא חזק מאוד ובמידה רבה משפיע חדוות הלמידה, והמוטיבציה לפתח ולהתנסות שלמעשה מזינות את תהליך הלמידה וצבירת החוויות.

נחשפנו בקורס לשיטות רבות ופיתוחים רבים בתחום החינוך שברובן מנסות לעשות דבר אחד- להפוך את הלמידה לתהליך של הנאה, שמגדיל את המוטיבציה ללמוד ומזין בצורה מחזורית את הלמידה עצמה. הרבה מן המודלים שנראים נכונים, ראויים וטובים לזמן כעת עובדים בצורה מעגלית ומאפשרים היזון מתמיד ויחס מקביל בין הלמידה לבין המניעים ללמידה. ככל שתלמיד לומד יותר כך הוא נהנה ללמוד עוד, וההפך- ככל שהוא נהנה ללמוד יותר הוא לומד יותר.

מודלים אלו מתאימים יותר וראויים להיות תחליף לבית הספר המסורתי של היום- בעיקר אהבתי את מודל הכיתה הפוכה כיוון שיש בו אלמנט של חיבור בין אנשים. הכיתה סוף נהיית מרחב שאפשרי לדבר בו- והבית מקום שבו עובדים- ולא רק מחפשים להעביר בו את הזמן. שיעורי הבית נהיים מעניינים ויותר מזה- מעוררים שיח. לשנה הבאה אני מקווה שאצליח להשתמש במודל הזה ולהביא אותו לכיתה. 

מהי למידה ?...(התרגיל השני)

ברמה העקרונית אציין, כי במידה רבה לא חשתי בשינוי דרמטי בתפיסתי על אודות "למידה משמעותית" כי אם תהליך הדרגתי ועיקבי שעיקרו - מתן חידוד ותשומת לב שהלכה וגדלה בקירבי למשמעות של למידה בעלת משקל ותוקף בזמננו.

מכאן, שכלל היבטי הלמידה – ובכלל זה פיתוח כושר החשיבה, הלימוד העצמי והיצירה, ואף העשרת חווית הלומד – צריכים, בעייני, להיות משוכללים בהליך שמכיל ידע חדש ורלוונטי לעולמו של הלומד ובייחוד על רקע העידן הטכנולוגי בו אנו חיים, לו ניתן משקל ניכר במהלך הקורס.

בהקשר הזה, לאורך הקורס צצו ועלו בקירבי שלל דילמות ושאלות חינוכיות באשר לאותו כלי טכנולוגי רצוי/מומלץ כאמצעי הכרחי , במינון 

נכון, בהליך הלימודי המתבקש. 

בשל קוצר היריעה , אציין כאן שאלה רחבת היקף אמנם, המרתקת אותי במיוחד בהקשר הזה , והיא: באיזה אופן עשויה הוראה טכנולוגית לסייע להעצמה אישית בקרב תלמידים במסע לעבר אותה "למידה מבוקשת" ? (בקליפת אגוז אציין, כי הנושא הנ"ל מכיל שני רבדים, שכמדומני לא נחקרו דיו בספרות המקצועית בתחום : מחד, את החשיבות בשימוש ביישומים טכנולוגים בספרה החינוכית העלו על נס בתפיסת "הלמידה המשמעותית", הן ככלי לשיפור תהליכי למידה והן כאמצעי השתלבות מעשית בעולם הטכנולוגי בו אנו חיים. מאידך, תחום ההעצמה האישית מגיע מעולם התוכן הפסיכולוגי– ההתפתחותי ובעשור האחרון נתפס ככלי פופולארי הטומן בחובו את רווחת הפרט, פיתוח והגשמה אישית, חיזוק ביטחון אישי ותחושת מוטיבציה ומסוגלות אישית).

.

    דן לביא 

מהי למידה- סוף הסמסטר

בתחילת הסמסטר רשמתי כי למידה בעיני היא תהליך אותו כולנו עוברים בכל שלב בחיינו. היום אני עדיין מחזיקה בדעה זו אך מאמינה כי ישנם סוגים שונים של למידה ומטרות הלמידה שלנו. עד כמה שהיום זה לא ככ מיושם בבתי הספר, למידה במהלך שנות הלימודים בתיכון, בחטיבה וביסודי הינם לשם פיתוח התלמיד ולא לשם ציונים. אני מאמינה כי זוהי המטרה אליה יש לשאוף, למידה לשם פיתוח וטיפוח, לשם גירוי והתעוררות של סקרנות.
הרעיון העיקרי שאני לוקחת מהקורס הוא השימוש בצירי זמן וירטואליים שמעניקים נופך נוסף לשיעורי היסטוריה. תלמידים יכולים להתחבר לכלי זה, הן מהבחינה האישית, יכולי ליצור ציר זמן שלהם במהלך שנת הלימודים, והן מבחינה "מקצועית", לימודית של מקצוע ההיסטוריה. ציר הזמן יכול ללוות אותם גם בבית ולא רק במהלך שיעור ספציפי אחד. 

למידה והוראה - רפלקציה - סיום קורס

למידה והוראה - רפלקציה - סיום קורס

ישנן כמה שאלות ותהיות שהעסיקו אותי במהלך הקורס. ראשית, השאלה הבסיסית ביותר. מהי למידה?

האם היא רכישת ידע? במקרה כזה היא תימדד ע"פ כמות האינפורמציה שהועבר מהמורה לתלמיד, ולאורך זמן אפשר גם להתייחס לכמה אינפורמציה התלמיד זוכר לטווח ארוך - זאת מתוך הנחה שידע אמיתי הוא כזה שנשאר לאורך זמן ולא נשכח מיד עם סיום הבחינה.

האם למידה היא רכישת כלים? במקרה כזה היא תימדד ביכולת העצמאית של הלומד להתמודד עם אתגרים לימודיים בדרך מושכלת. אין ספק שלרכישת כלים יש חשיבות רבה, גם לימודית וגם חינוכית.

בקיצור מה חשוב יותר, לדעת את התשובה או לדעת לשאול את השאלה הנכונה? אולי איזשהו שילוב בין השניים?

לגבי צורות הוראה, הקורס ללא ספק העשיר את הרפרטואר של האפשרויות. יחד עם זאת, אני מוצא שרוב האפשרויות האפקטיביות ביותר (שאינן הוראה פרונטאלית) מתאימות בעיקר לנושאים "מדעיים" בטיבעם - כמו הדוגמא במאמר של שולמן לגבי מינים פולשים. כלומר, נושאים שיש בהם אלמנט של פתירת בעיות באופן מחקרי.

לגבי האפשרות להשליך מצורות הוראה אלה לתחומים העיוניים/היסטוריים/אומנותיים, זה כבר קצת אתגר מסוג אחר, ולא ממש ראיתי נסיון שכזה. זה אתגר שנשאר פתוח, והוא בהחלט אתגר ראוי. - אבנר 29/05/2016 

על למידה- מה נשתנה

הדבר המשמעותי ביותר שאני לוקחת איתי הוא האופן בו עליי לאתגר את החשיבה על המרחב הכיתתי הנתון. פעמים רבות במהלך הקורס נחשפנו דרך מאמרים וסרטונים למסגרות חינוכיות שיש בהן מרחב פיזי שונה מהכיתה הקונבנציונלית בבית הספר. המרחב הפיזי של סדנה או משתלה או אפילו חדר מחשבים יוצר "סטינג" שמעורר בעיני חווית למידה מעניינת יותר. לא מדובר בגימיק או בגיוון אלא ביציאה מהמסגרת המקובלת שיש בה מהות- של חינוך במרחב של עשייה ויצירה ולא רק של העברת ידע. 

מה למדתי על למידה

בתחילת הקורס כתבתי בפוסט "מהי למידה" בעיקר על צורות שונות של למידה, בעקבות ההבנה שתלמידים שונים לומדים אחרת. המשכתי עם המחשבה הזו לאורך הקורס ושמחתי ללמוד על מגוון צורות למידה שעשויות להכניס עניין ומוטיבציה בלמידה המסורתית. התאוריות השונות שלמדנו עזרו לי להבין לעומק תופעות שאני מכירה על עצמי בתור תלמידה. בהקשר לתפיסה הלמידה כהיזכרות של אפלטון נזכרתי בעצמי בתור תלמידה, בשיעורי מתמטיקה, כשבמקום ללמד אותי לחשוב, כל פעם שלא הצלחתי קיבלתי את הדרך לפתרון, אך כשנתקלתי באותה שאלה עם נתונים אחרים או בשאלה קצת שונה, לא הצלחתי לשחזר את הפתרון - כלומר, לא יכלתי 'להיזכר'. תפיסת ה'מומחים וטירונים' גרמה לי לחשוב על כך שכיום המורה, ה'מומחה', צריך אולי ללמד את ה'טירון' לא את הידע שהוא מחזיק בו, אלא לסייע לו לפתח מיומנויות קריטיות בעולם שלנו: חשיבה ביקורתית, יכולת התנסחות, עבודה עצמאית ועבודה בצוות ויכולות רבות נוספות. קיבלתי השראה רבה ממודל "הכיתה ההפוכה". יישום מודל כזה דורש אומץ, ואני חושבת שמן הראוי לפחות לנסות ליישם אותו, מכיוון שכשתלמידים מתרגלים בקבוצות את מה שכבר למדו בבית, המורה יכול לשמש יותר בתפקיד המנחה, והתלמידים יכולים גם לסייע אחד לשני. התרשמתי מאד מעקרונות המשחוק שבלמידה הטובה. באופן אישי, הדבר גרם לי להזכר בילדות, באופן שבו סבא וסבתא שלי לימדו אותי המון דברים - באמצעות משחקים בלבד. אני חושבת שהלמידה באמצעות משחק רלוונטית בכל גיל, אם זה בעזרת תחרויות וחידונים בכיתה, ואם בדרכים רבות נוספות. נזכרתי באחד השיעורים שהעברתי, שבו למדנו טקסט משנאי קשה בכיתה ח' באמצעות 'הצגה' מאולתרת בכיתה. אין להשוות את רמת ההתלהבות והמעורבות של התלמידים (גם אלו שלא השתתפו, אלא רק צפו) ללמידה הרגילה הפרונטלית. אני חושבת שהשאלה העיקרית העומדת בפניי בשלב  זה היא איך להכניס אלמנטים שונים ממה שלמדתי אל הכיתה באופן מעשי, ואני מאד רוצה לנסות. גם אם מתחילים בדברים קטנים, השינוי ניכר ומשמעותי. 

כשהאסימון נופל והפאזל מתחבר, משהו שלפני רגע היה פיסות של מידע לא הגיוני- פתאום נראה כמו הדבר הכי הגיוני בעולם. בעיני זו למידה. 

למידה מתקשרת לדעתי לרכישת ידע חדש או לקישור לוגי בין ידע קיים והיא מתרחשת גם ואולי בעיקר מחוץ לשדה הפדגוגי. למידה היא התנהגות אנושית בסיסית- בכל רגע אנחנו קולטים, מפענחים, מבינים, מיישמים.

כאשר אני מנסה לחשוב על למידה בתור תלמידה עולה לי מחשבה פחות רומנטית, על ניסיון מאומץ לקלוט הרבה מידע באופן מהיר ויעיל. אך כמורה אני מקווה לגרום ללמידה להיות דבר שיש לתלמידים מוטיבציה לעשות, כלים למצוא מה הלמידה הנעימה והיעילה עבורם ולהביא אותם לצמיחה.

מטלה 2 -

אני זוכר בשיעור ׳טבע׳ בבית ספר יסודי שלמדנו על הדבורים. למדנו שהן מביאות צוף מהפרחים ברגליים שלהן ושניתן לזהות אם הן בדרך חזרה מהפרחים או בדרך אל על ידי מבט ברגליים ובדיקה אם הן נפוחות או לא. זה היה כיתה ה נדמה לי.

נראה לי שזה הכי מתקשר לתיאוריה של פיאז׳ה, מכיוון שאני לא מוצא קשר בין זה להתפתחויות אחרות שהיו קשורות לגיל

מהי למידה

למידה זהו תהליך בוא רוכשים ידע ומידע. מרגע שאנו נולדים אנו לומדים. אני ארצה להתמקד בלמידה - כידע המצטבר בזיכרון, בהקשר של אפלטון. אם בתהליך הלמידה מה שאנו בסופו של דבר יודעים זה מה שנשמר בזיכרון אז בעידן הטכנולוגי ההולך ומתפתח של היום יש קריאת תיגר על כך. אם בעבר רק מומחים בתחום הידע שלהם היו בעלי המידע העשיר לעומת ההדיוטות אז כיום כל הדיוט עם סמארטפון אשר זמין לאינטרנט קורא תיגר על כך. למעשה כל המידע זמין כל הזמן - ממספרי טלפון עד "לגגל" כל מידע שעולה על רוחנו (מידע על היסטוריה, גיאוגרפיה, אומנות, מתמטיקה, פילוסופיה, ביולוגיה, רפואה, פוליטיקה, חדשות, בידור ועוד ועוד ועוד) החדשנות - לא צריך לזכור, במידה שנצטרך, כמעט בכל רגע נתון - המידע שם. אז האם אנו זקוקים לזיכרון כפי שהיינו זקוקים לו בעבר ומה זו בעצם למידה בעידן הטכנולוגי?

למידה בעיניי היא תהליך בו אדם רוכש ידע חדש שלא היה ברשותו קודם לכן. תהליך הלמידה דורש מאמץ והשקעה וככל שמתרכזים בזה יותר ומשקיעים יותר אז לומדים טוב יותר והחומר יושב יותר טוב במוח, חוץ מזה יש למידה פאסיבית שבה חומר קליט או מעניין נכנס לנו לראש גם בלי שאנחנו מתאמצים ללמוד אותו.  כדי שתהיה למידה  טובה החומר צריך להיות מעניין או להיות מועבר בצורה מעניינת. אם מורה מעביר נושא משמים בצורה מעניינת, סביר להניח שהתלמידים ילמדו ויזכרו את זה. אבל אם מורה מעביר בצורה לא מעניינת או משעממת, לא משנהה כמה טוב החומר, סביר להניח שתלמידים לא יצליחו לזכור אותו, יותר סביר שהם יזכרו כמה משעמם היה המורה. למידה של ילדים שונה מלמידה של מבוגרים/סטודנטים כי לילדים קשה יותר לשמור על משמעת עצמית ולהתרכז בשיעור בכיתה לכן המורה צריך לגוון, להעביר את החומר בצורה מעניינת או להביא הקשרים מעולמם של הילדים.

מהי למידה בעיני? לטעמי למידה היא תהליך של רכישת מיומנות או ידע, שלא היו ברשותך לפני כן. כמו כן, לטעמי גם שכלול של ידע קיים, קרי- התמקצעות, נחשב ללמידה. אפלטון טען כי למידה היא למעשה תהליך של הזכרות. כל הידע האפשרי כבר קיים בנו(זאת מכיוון שהנפש אינה מתכלה אלא רק הגוף), בשל כך המאמץ שאנו עושים בתהליך הלמידה מטרתו היא להציף את הידע הקיים אל השטח, כלומר להיזכר.

אישית אינני מסכים עם אפלטון. כמדומני, אף כתבתי על כך עבודה בלימודי התואר הראשון בפילוסופיה. לדעתי האדם מגיע אל העולם כטבולה ראסה. זאת לפחות מבחינת הידע. כמובן שיש גם מרכיבים אורגנים אשר משפיעים על יכולת רכישת הידע ולכך גם נוספים מרכיבים סביבתיים אשר מכוונים את האדם לתחומי עניין מסוימים בהתאם לאופי החברה בה חי האדם.

            כעת אשוב להתחלה, אז מהי למידה בעיני? אני חושב שלמעשה לא ניתן להגדיר בצורה קונקרטית למידה מהי. אפשר לנסות ולנסח כל ענף של הלמידה באופן נפרד ובהתאם לתפיסות שונות. ניתן לומר כי בדומה לדברי אפלטון, למידה בהכרח תלויה בזיכרון. למעשה ביכולות לקודד מידה חדש לתוך הזיכרון ארוך התווך. המידע החדש מתאכסן למען היכולות לשלוף אותה בצורה עתידית. אני מוסיף על כך ואומר כי למידה אינה בהכרח תהליך חיצוני. גם רפלקסיה מובילה ללמידה. עיבוד המידע הקיים וסנתזו לכדי תובנות כאלה ואחרות, גם הם תהליך של למידה.

            למעשה אפשר להרחיב ולומר כי החיים הם תהליך של למידה. הדגש הוא על המילה תהליך. זאת מכיוון שאין גבול עליון ללמידה. אני מניח שכאשר מגיע האדם למצב בו לא ניתן לרכוש ידע חדש(אלצהיימר למשל?), כך גם המשמעות של המילה חיים משתנה מתהליך לרעיון של סטגנציה ואף רגרסיה בדרך הבטוחה אל המוות שיסמל באופן סופי את סוף התהליך.

            אז לחיות זה ללמוד וללמוד זה לחיות, הלא כך? חשוב לציין שאין בכוונתי בכך לזמר שיר הילל למוסדות האקדמאים, לא ולא! למידה היא הכל, איך להיות אדם טוב יותר, יחסי אנוש, שכלול התפיסה וגם רכישת ידע בגישה האקדמאית. האוניברסיטאות קמו באירופה בימי הביניים אבל אנשים(וגם חיות) למדו והעבירו את הידע הלאה מאז שחר ההיסטוריה. ללא למידה, רכישת ידע חדש(ברמת הסובייקט) אין משמעות להיסטוריה, לקדמה או לכל אספקט אחר של הציוויליזציה וההון שנלווה אליה.

            הפסקאות הנ"ל הצגתי בקצרה חלקיק מהספקטרום של המונח "למידה" בעייני. אני מקווה שהבלבול הצליח להמחיש במידת מה עד כדי כמה לא באמת ניתן לספק תיאור הוליסטי למונח זה. 

מהי למידה?

מהי למידה בעיני?

למידה בראש ובראשונה היא רכישת כלים, ידע, וכיוצא באלה מתוך פעולה מאומצת שתכליתה הוא קשב לאחר, או פעולה עצמאית של חיפוש. הלמידה מקבלת משמעות כאשר מצליחים ליישם את הכלים ואת הידע בעולם לטובת רווח רוחני או חומרי.

כאשר אני חושב על תהליך הלמידה בחיים שלי אני מעריך שמשולבים בו כוחות חיצוניים ופנימיים כאחד. עבורי הלמידה מתבטאת רק כאשר אני פותח את הראש ואת הלב, או אם תרצו מתעורר בי הרעב לצבירת ידע או כלים חדשים. הלמידה יכולה להיות גם פועל יוצא, או תוצר לוואי של תהליך פנימי אחר שעובר עליי- למשל כאשר אני בונה או יוצר דבר כלשהו. תהליך היצירה טומן בהכרח תהליך של למידה והתמודדות. ההתמודדות עם האתגר מביאה למציאת פתרונות, וכאשר אני זוכר אותם לפעם הבאה אני יכול לומר שלמדתי אותם מתוך תהליך פנימי.

כפי שציינתי הלמידה יכולה להיות מושפעת מכוח חיצוני- למשל החברה בה מופעלים לחצים שונים על האדם ומאלצים אותו ללמוד כיצד לנווט עצמו בתוך המציאות. 

בשני המקרים שהזכרתי לא ציינתי כי לפני שאדם לומד דבר חדש הוא עובר שלב בו הוא מבין כי הוא ניצב בפני אתגר שדורש ממנו לרכוש ידע או כלי שאינם מצויים לו. מתוך ההבנה הזו אחד יכול לגשת ולהתמודד עם המציאות וללמוד דבר מה.

אם כן הלמידה איננה תהליך מצומצם אלא היא נוגעת בתחומים רבים. אדם שאינו לומד כלום נידון למעשה לחיות כל יום מחדש באופן דומה. הלמידה משחררת אותנו מהגדרות המציאות ומאפשרת לנו לפרוץ את התחומים שנראים לנו סגורים בפנינו. כמו כן הלמידה נעה בין המרחב הפנימי לבין החיצוני שכן ךשניהם תפקידים שונים בתהליך הלמידה של האדם.

מהי למידה ?

למידה בעיניי איננה סופו של מהלך כלשהו , כי אם כל משכו - כלומר משלב ההיחשפות לתכנים לימודיים, ערכיים ו/או אחרים, התמודדות במידה זו או אחרת איתם, ועד להפנמה מסוימת של הדברים חשוב לציין כי למעשה למידה איננה מסתיימת למעשה לעולם, טיבה ומהותה עשוי להשתנות אצל אותו אדם בתקופות שונות - ואפילו במהלך זמן מצומצם מדי - וככלל אינני סבור שישנם "תכני למידה" מוגדרים בהכרח , למרות הפיתוי לייצר תכנים אלה במטרה לסמן "מטרות ו"יעדים" רצויים מבחינת מיסגור העיסוק בעניין.

ביסודו של דבר, כל הליך למידה מהותי חייב להסתמך על סקרנות, שאילת שאלות ואף מתיחת ביקורת כחלק מהגירוי האינטלקטואלי של הטלת ספק ובדיקת העובדות הניתנות/נמסרות באופן אישי. בעניין זה, ניכרים ההבדלים בין בני האדם: יש מי שיעדיף עיסוק אינטלקטואלי "קר" ויחוש שהדבר דווקא ימריץ אותו לחפש סוגיה מסוימת, ויש מי שהלהט האישי שלו יוביל אותו לעיסוק נרחב בעניין מסוים, אגב בחינת מהותו וטיבו לעומק, בהליך עמוק של הפנמה. בעניין הזה אעיר, כי ודאי שמדובר בחוויה אישית וסובייקטיבית ובעניין הזה עצם הלמידה מן הניסיון של המורה /המחנך קריטית למדי.
לטעמי גם אין תהליך של "משפך" כיום – ודאי לא במציאות של 2016 – באשר הידע איננו נמצא עוד ברמה ההיררכית העקרונית כחלק מנחלת המורים בלשון המעטה; במובן הזה, למידה היא דו כיוונית ודינאמית.על רקע זה נראה לי שעלינו כמורים להפנים את מורכבות העניין בראיה עדכנית ורלוונטית.
ענייני הזמן מכתיבים לנו במידה מסוימת גם את אופן תירגום הלמידה : במובן הזה, המשקל היחסי שעלינו להעניק למבחנים ביחס לכלל הלמידה צריך לקטון מהותית, ובמקביל – לפתח אמות מידה שונות והערכות חלופיות (למשל: מטלות מעשיות, הקושרות את ההליך הלימודי לכל אחד ברמה האישית, עבודות חקר ועוד).

ביסודו של דבר, למידה חייבת לפתח , בצורה כזו או אחרת, את כושר היצירה והחשיבה ובייחוד את הכישורים האישיים הנוגעים לעצם לימוד שאיננו תלוי במורה או גורם מתווך זה או אחר, והרי זהו לב העניין.

למידה היא תהליך בו אדם צובר ידע.

ישנם דרכים רבות לצבירת ידע ודרכים אלו מגוונות. יש אנשים שלומדים דרך קריאת ספרים, יש שלומדים מנסיון חייהם, יש הלומדים מניסוי וטעיה, יש שלומדים מנסיון חייהם של אחרים ויש אנשים שלומדים בעזרת הדרכה והוראה. כמובן שניתן לשלב ויכול להיות שתלמיד מסויים ילמד בכמה דרכים שונות בצורה טובה ומשמעותית.

יש המעדיפים ללמוד לבד(אוטודידקט) ויש המעדיפים ללמוד בקבוצה או על ידי מנחה.

לכל אדם יש אופי שונה ותכונות שונות המאפשרות לו לרכוש ידע בצורה שמתאימה לו. ישנם אנשים שקל להם ללמוד כשהשיעור עובר בצורה חזותית מלאה, ישנם תלמידים שמעדיפים שימוש בטכנולוגיה. ישנם תלמידים שמעדיפים שהשיעור יהיה שמעי וישנם שמעדיפים שיהיה לימוד פעיל ובו יש דיון והתלמיד הוא אקטיבי.

חשוב שמורה ישתמש במגוון דרכים ובמטודות שונות על מנת שיתאים עצמו למקסימום תלמידים, ובכך יגיע לקהל רחב יותר של לומדים.

כיום, החברה השתנתה, האתגרים השתנו ועל כן גם דרכי הלימוד צריכים להבחן ולראות מה ראוי לשימור ומה דורש שינוי. לדעתי הלמידה המשמעותית ביותר היום היא למידה בה הילד חווה חוויה ועדיף שיהיה בה אקטיבי.

החומר היום הוא רב ונגיש ובלחיצת כפתור ניתן להגיע למגוון רחב של חומרים ולכן בניגוד לעבר שבו אדם שרצה לדעת משהו היה צריך לאחוז בידע ולזכור דברים ועל כן השינון היה חשוב מאוד ללימוד. כיום הלמידה צריכה להיות מותאמת לכמות רבה של חומר שממנו צריך לזקק את מה שרלוונטי לתלמיד. לדעתי היום יש להקנות כלי למידה לתלמידים שילמדו אותם לסנן, לבחור, לתמצת לסנתז ולחשוב בצורה ביקורתית. לטובת כלים אלו יש לגרום לתלמידים ללמוד בצורה אקטיבית בה הם כותבים עבודות מחקר/ עבודות סיכום וכדומה.

אני מאמין שככל שהתלמיד יהיה יותר מחובר למה שהוא לומד הוא יקבל ממנו יותר, גם בידע של הנושא בו הוא עוסק וגם הדרך לעיבוד הידע יקנה לו יכולות וישפר יכולות לימוד. לכן חשוב שהתלמיד יתעניין במה שהוא לומד. כיום ישנם אפשרויות רבות המשלבות משחקים שדרכם הילדים רוכשים ידע בצורה חוויתית ומתוך כך הידע נלמד בצורה טובה יותר.

כתלמיד, קשה לי מאוד לשנן חומר, ובדיעבד לאחר המבחן אני שוכח הכל לעומת זאת כאשר אני כותב עבודה אני מרגיש שאני לומד מכך המון ואני גם זוכר יותר את החומר.

מהי למידה שכולם מדברים עליה?

מהי למידה?

למידה היא תהליך של רכישת ידע. היא מתקיימת בצורות רבות ובאופנים שונים ומגוונים. המקומות הפורמאלים של רכישת ידע אינם תמיד המקומות בהם יש את הלמידה הטובה ביותר. למידה פעמים רבות היא תהליך עצמאי לא ממוסד. אני לומד דברים שאני צריך בשביל להשיג מטרות מסוימות. אם אני רוצה לשרוד בתל אביב, אני צריך ללמוד כיצד פועל עולם השכירות, החוזים, הסחר ובכל מיקרה כנראה אכשל. למידה יכולה להתקיים בקבוצה, לדוגמא כאשר קבוצת כדורסל רוצה לנצח בתחרות עליה ללמוד לכדרר, למסור, לקלוע ולעבוד יחד בשביל להביס את הקבוצות היריבות. ידע הוא לא תמיד עניין חיצוני, המצוי אצל אדם או מוסד אחר אף כי גם זה יכול להיות.

למידה יכולה להתקיים בבית ספר, בהפסקה, בבית, בדרכים, כשאני אוכל ובעצם בכל מקום. היא לעיתים מודעת ולעיתים לא. כשאני נפגש עם קבוצה חדשה של אנשים אני לומד להכיר אותם לומד מה הם אוהבים ואילו תגובות יעוררו הפעולות שלי. כשאני מטייל אני לומד כיצד בנוי העולם היכן מצויים עצים פרחים וסלעים. 

ההבדלה בין התחום שבו אני מוגדר כ"לומד" לבין התחומים השונים יוצרים בלבול מושגי. לימוד הוא תהליך שאני רוכש ידע. למידה טובה היא כאשר אני מטמיע את הידע, עושה בו שימוש יצירתי, מעבד אותו. לימוד פחות טוב יהיה כאשר אני לומד חומר ופולט אותו במבחן. אינני אומר שזו הלמידה היחידה שמתקיימת בבתי הספר אבל ראוי להצביע על כך שבמגרש הכדורגל אופן הלמידה הוא לעיתים קרובות עמוק ופעיל יותר. אנו יכולים לשאול את עצמנו האם הידע בכיתה הוא טוב יותר מהידע הנלמד במגרש הכדורגל אך בשניהם יש תהליך של למידה.

לדעתי למידה טובה היא למידה פעילה, אקטיבית ומהנה. למידה בה הלומד הוא בעל מוטיבציה פנימית ללמוד ומידת ההשקעה שהוא מוכן לתת היא גבוהה. דוגמא לכך אפשר לראות בתהליך הלמידה בחוגי יצירה או אומנות לעומת לימוד חשבון. כאשר ילד רוצה ליצור יצירה, כאשר יש לו מטרה שהוא מנסה להגיע אליה הוא יהיה מוכן להשקיע בה את מיטב מירצו. כאשר ילד אינו אוהב את התחום הנלמד ומעדיף לעסוק  בדברים אחרים מידת ההשקעה שלו תהיה מצומצמת או שהיא תתורגם בעיקר לסבל.

תקופה קצרה לימדתי ילדים לשחק ביויו. השיעור עצמו שהעברתי היה בינוני ביותר. התלמידים לא כל כך הבינו מה אני מנסה ללמד אותם והם לא התלהבו מהתרגילים שניסיתי לתרגל איתם. אבל יום אחד שניים מהתלמידים שלי התלהבו מהיויו וגילו שאפשר לקחת את היויו למקומות רחוקים. המשחק התפשט כמו אש בשדה קוצים. בבית הספר ילדים רבים רכשו לעצמם יויו והחלו ללמוד תרגילים דרך האינטרנט.  כמעט ללא עזרה שלי הם הגיעו לרמות גבוהות של משחק ולאחר מספר חודשים אף עקפו את הידע  (הלא עצום שהיה לי). הלימוד התחיל בתור לימוד פורמאלי ב"חוג" שעשיתי במועדונית אבל הפך להיות לימוד פנימי ואוטודידקטי בעזרת היוטיוב. הדבר ששיחק בעיקר בהפיכה הזו היא המוטיביציה שלהם. אם זו מוטיבציה אירוטית להרשים את הבנות או מוטיבציה חברתית. אם זו מוטיבציה פנימית להשתפר במשהו ולהיות וירטואוז. כך או כך תהליך הלמידה היה מדהים.

למידה איכותית  נעשית פעמים רבות בדרך של משחק. כאשר אתה נהנה לשחק במשהו אתה לומד שוב ושוב טכניקות ודיוקים. החזרתיות היא מהנה. כך אתה עושה פעולה דומה לשינון אבל מתוך תחושת כיף. כאשר אדם נהנה מדבר הוא ירצה לעשות אותו שוב ושוב. כך ילד לומד לטפס על עצים, להתחבא, לרוץ במהירות ותפוס כדור. ידע שאולי אינו פורמאלי אבל כלל לא בטוח שאינו חשוב.

מהי למידה?
למידה בעיני היא היכולת שלנו להתפתח ולהרחיב את הידע שלנו בכל תחום באשר הוא. הלמידה המקובלת היום היא למעשה הקניית ידע במסגרת חינוכית כגון בית ספר, אוניברסיטה וכו'. במקומות אלו נמצאים התלמידים אשר מקבלים את הידע שברצונם (או מחובתם במקרים רבים) לרכוש.
מלבד זה אני חושבת שלמידה היא למעשה כלי שאנו משתמשים בו גם מבלי לחשוב. אפילו כאשר אנו הולכים לטייל אנו לומדים, לומדים להכיר את הארץ, לומדים על אזורים חדשים, צמחים חדשים וכו'. זו לדעתי למידה חשובה הרבה יותר משום שאנו מרחיבים את הידע שלנו בכוחות עצמנו, יוצאים לשטח וחוקרים. גם כאשר אנו נתקלים בדבר מה שאינו מוכר לנו ואנו נגשים למקורות ידע כמו ספרים או אינטרנט זוהי למידה חשובה כי מעצם המאמץ שלנו הלמידה הופכת למשמעותית יותר. משום כך בשנים האחרונות יש רצון ליצור לתלמידים למידה משמעותית במסגרת החינוכית, ישנה שאיפה לגרום לתלמיד להיות מחובר לחומר הנלמד, ויתרה מכך, השאיפה לגרום לו להרגיש חלק פעיל וחשוב מתהליך הלמידה.
לסיכום, למידה היא כלי הקיים אצל כולנו ברמות שונות. אצל אחד קיים הרצון ללמוד ולכן הוא ישתמש בכלי זה רבות להרחבת הידע, ואצל אחר יש פחות עניין ולכן תחומי הידע שלו יהיו מצומצמים יותר.

מהי למידה?

הפירוש הראשוני שאני חושבת עליו בהקשר של המושג למידה הוא "הטמעת ידע". לכאורה נשמע פירוש די משעמם וקר ואפילו התאכזבתי שזה הדבר הראשון שחשבתי עליו, אבל התעמקות במושג דווקא גילתה לי שיש בו טעם רב. בקונוטציה הראשונית למידה היא פעולה שקודם כל מתרחשת בבית ספר, אבל למען האמת למידה מתרחשת בהמון מרחבים שונים. ברחוב, באוטובוס, בסרט, באינטרנט, בעבודה, עם המשפחה, עם חברים ובעצם בכל מקום מכף רגלנו דורכת בו. אנחנו לומדים המון כל הזמן, אבל לעיתים התהליך נעשה במודע ולפעמים לא. בהקשר הזה אני חושבת שלמידה משמעותית היא כזאת שנעשית לא מתוקף היותי יצור מושפע, אלא מתוקף היותי ייצור שרוצה להתפתח ולהרחיב אופקים. כלומר, למידה משמעותית היא למידה בה התלמיד הוא חלק פעיל והכרחי בתהליך הטמעת הידע. משמעות הדבר היא שתלמיד שנכנס לכיתה, עם כל הציוד הנדרש, ושומע הרצאה, אבל לא מתרגם את ההרצאה לאיזשהו מובן אקטיבי, סביר להניח שפעולת הלמידה לא התרחשה אצלו. איני אומרת שהקשבה היא אינה למידה, אך הקשבה כשלעצמה אינה מספיקה. אם התלמיד לא יתרגם ויקשר את "הידע" שהוא שמע לחייו, הידע הזה יתמוגג תוך זמן קצר. לעומת זאת, ילד ששומע הרצאה פרונטלית, אך יחד עם זאת הוא יהיה שותף בתהליך הטמעת הידע בחייו בכל מיני צורות ואופנים, הוא ילד שלמד. במילים אחרות, תהליך למידה מכיל שני גורמים פעילים – מורה ותלמיד ושניהם הכרחיים לקיום תהליך הלמידה.   

מהי למידה

למידה בעיני היא תהליך של חקירה וסקרנות, הפנמה של ידע והבנה ברורה יותר של הנושא אותו חוקרים (לומדים). לפי דעתי כולנו תמיד נמצאים במצב של למידה, כולנו תלמידים בכל שלב של חיינו. כאשר האדם נמצא במצב שאינו מוכר לו הוא לומד כיצד להסתגל אליו, הוא חוקר את המצב ואת האנשים סביבו, הוא מפנים את הידע הזה ומתרגם אותו להבנה כוללנית יותר של המצב. התהליך הוא שלנו לאורך כל החיים ובלעדיו היינו אנשים משועממים שאין ברצונם לדעת כלום על חייהם וחיי הסובבים אותם. הלמידה היא חלק משמעותי שיש צורך להיות מודעים אליו ולקחת בחשבון את העובדה שאיננו יודעים הכל, גם כאשר אנו חושבים כך. 

למידה

למידה היא תהליך של הקניית ידע או מיומנות, ועיבוד החומר  הנרכש על מנת ליצור שינוי התנהגותי אושכלתני. תהליך הלמידה משלב מספר גורמים כמו הקשבה קריאה  זיכרון ועיבוד. תהליך למידה יעיל הינו כזה המושתת על הבנה הנובעת מצבירת חוויות היוצרות משמעות מהאינפורמציה המתקבלת אצלהלומד.על כך אמר בנג'מין פרנקלין כי "גאונות ללא חינוך היא כמו זהב המצוי במכרה". לפיכך, מטרתהלמידה היא לא  הקניית הידע עצמו, אלא ליטוש ועיבוד משאב זה לכדי מוצר שימושי ואפקטיבי.לדעתי, למידה אמיתית נובעת מסקרנות, שאלות, תהיות ויצר חקירה, ובלעדיהם תהליך הלמידה הופךחסר מטרה ולא יעיל. 

מהי למידה

למידה היא הפנמה של מידע חדש. המידע יכול להיות בצורת מילים, רגשות, תחושות פיזיות. הלמידה מתרחשת כאשר הדברים לא רק נקלטים, כמו במסמך הנשמר על מחשב, אלא שיש להם גם עיבוד פנימי. כלומר הם הופכים מדבר שהיה בחוץ לדבר שהוא עתה בתוך המקבל ומתוך כך, ואולי כי לא יתכן אחר, הם עברו שינוי מסוים בהתאם. לדעתי אין לנו יכולת לקבלת מבחוץ - כל דבר שיהיה, בין מנטלי או פיזי, מבלי לעשות לו התאמות ושינויים. כאן מתחילה גם השאלה של למידה משמעותית. הלמידה משמעותית כאשר היא גרמה לשינוי שאני מרגיש שיש לו תוחלת, שהשפיע עלי, שגרם לתגובה סינרגית. זאת לדוגמא לעומת דחייה של מידע או רגש חדש, דבר שעלול בנוסף לחדד כבר את הדברים הקיימים, מכאן שלא נעשתה למידה אל דחייה של גורמים חדשים וביטונם של דברים קודמים.

למידה בעיני

מהי למידה?

למידה בעיני היא תהליך הטמעתם של מידע לא מוכר או חוויות שמוסיפות לנו דברים שלא ידענו קודם.  תהליך של הטמעה עד שהמידע החיצוני הופך לחלק מאיתנו, ולא לקוריוז שאנו זוכרים היום ונשכח מחר.

תהליך זה הוא תהליך ארוך שתחילתו הוא בעוררותה של הסקרנות, ההתענינות הפשוטה, הראשונית משהו שמושך את תשומת הלב שמצית את הדימיון,  נשמע טוב אך זהו רק תחילתו של התהליך, משום שמשם מתחיל תהליך של בירור, בירור אשר לא חייב להתבצע בדרכי הלמידה הפורמליות של בית ספר. אלא לימוד שיכול להתבצע על ידי אלף ואחת דרכים שונות.

מנסיון אישי שלי הלמידה הטובה ביותר כלומר תהליך ההטמעה הטוב ביותר נעשה כאשר הייתי אקטיבית, כאשר משהו בער לי מבפנים וחיפשתי תשובה, שוב נסיון אישי שלי אני לומדת בצורה הטובה ביותר בשלושה אפיקים מרכזיים:

1.      דרך מוזיקה- גם אם התוכן הוא זניח לחלוטין אני עדיין זוכרת שירים מהגן ועד עצם היום הזה אין שום סיבה שאני אדע כיום את  השירים מהמסיבת סידור של כיתה א' ועדיין, הוא נמצא לי בראש גם היום, זו אולי דוגמא ללמידה שנעשתה ללא סקרנות מרובה ונכנסה לי לתודעה בלי שרציתי יותר מידי (בכל זאת כיתה א' ) אבל עדיין המידע הנמסר באמצעות מוזיקה יש לו תאריך תפוגה ארוך יותר מאשר למידע הנמסר באפיקים אחרים.

2.      דרך הרגליים, למידה מנסיון- אפתח ואומר שאפשר לדבר על המון נושאים במשך זמן ממושך אבל עד שאתה לא חווה את הדבר עצמו אתה לא לומד באמת. לדוגמא אני יכולה לדבר על להיות תלמידה באוניברסיטת תל אביב מפה עד להודעה חדשה אולם עד שאני לא אחווה את החויה של להיות סטודנטית באוניברסיטה אני לא אדע באמת מה זה אומר, אני יכולה לקבל התרשמויות מאנשים שונים אולם אלמד בצורה המיטבית מנסיוני שלי ולא מנסיונם של אחרים.

3.      צורת למידה נוספת קשורה גם לצורת הלמידה הקודמת אך לוקחת אותה צעד אחד קדימה, תהליך של יצירה של משהו חדש- אקח לדוגמא את ההכתרה שנהוג לעשות בפורים בבתי ספר דתיים  אני בתור תלמידה השתתפתי בתהליך ההפקה של ההצגה של "שלמה המלך ושלי הסנדלר" מה שלימד אותי רבות על הכוחות הגלומים  בי כיחיד ועלמה אני יכולה לבצע כחלק מקבוצה, לימד אותי רבות על אינטרקציה בין אנשים, וכמובן בגלל שהיינו עסוקות במשך חודשיים בהצגה עצמה אזי גם המסרים והתכנים שההצגה עסקה בהם הוטמעו בצורה עמוקה, גם אם לא מודעת.

אלו הן שלוש דרכים שונות בהן אני רואה תהליכים של למידה משמעותית, ברור לי שיש עוד דרכים רבות חלקן מתאימות לי יותר באופן אישי וחלקן פחות.

ברור לי שאנחנו כמורים צריכים להעביר את החומר בצורה כמה שיותר חויותית ולהביא את התשוקות שלנו לכיתה.

מהי למידה

הלמידה קשורה לאופן בו אנו קולטים ומפנימים דברים וכרוחה, לדעתי, בחזרה על הדבר שאנחנו לומדים על מנת לשפר ולשכלל את רמת הידע. יש סוגים שונים של למידה. היא יכולה להיות מהסוג של למידה למבחן על ידי שינון חומר רב, או למידה חוויתית יותר באמצעות מודל של בית מדרש. אנו לומדים כל הזמן במהלך החיים אך לפחות לפי החוויה שלי קשה לי להיזכר בדברים רבים שלמדתי, במיוחד מבית הספר. בתור תלמידה בתיכון, חוויתי למידה אינטנסיבית מאוד, אך נהניתי ממנה. בתור מורה לעתיד, אני שואפת ליצור בכיתה אווירה של למידה שנובעת קודם כל מתוך עניין ומתוך סקרנות. אני חושבת שהתלמידים לא ילמדו אם הדבר לא מעניין אותם. חשוב ליצור דגש על הקשר בין מה שאנחנו לומדים לבין החיים שלנו כיום. למשל, אם אני מלמדת טקסט בשיעור מחשבת ישראל, אשתדל להראות לתלמידים את הרלוונטיות של הנושא והערכים העומדים מאחוריו למציאות החיים היומיומית שלהם. חשוב לסייג ולומר, שלמידה יכולה להיות גם פשוט לצורך חדוות הלמידה ולא כל דבר צריך לקבל ממשות בחיינו היום, אולם לדעתי זה יכול לסייע ליצור עניין וסקרנות. ללמידה יש צורות רבות: חלק לומדים טוב יותר כאשר הם שומעים, חלק - כשהם כותבים ואילו הלמידה של חלק אחר מן האנשים היא דווקא תנועתית. חשוב לשלב את כל המרכיבים האלה בתהליך הלמידה על מנת לסייע לכמה שיותר תלמידים ללמוד וליהנות  מן הלמידה. כמו כן, לדעתי, הלמידה היא תמיד הדדית, כלומר, גם למורה יש מה ללמוד מן התלמידים, וגם לתלמידים יש הרבה מאוד מה ללמוד מחבריהם. לפיכך, אני סבורה שמרכיב הדיון מהווה חלק חשוב בלמידה. חשוב להוסיף שבשבילי, למידה היא דבר מהנה שמהווה לפעמים אפילו מעין תרפיה. חלק גדול מן הלמידה הוא גם יצירתיות וחשיבה ביקורתית, ויכולת לא רק לענות על שאלות, אלא דווקא היכולת לשאול את השאלות. 

למידה

למידה:

למידה, קודם כל, קשורה (כמו הכיוון אליו הלך אפלטון) עם זיכרון. המטרה של למידה היא לזכור דבר מסוים, וזה תקף לדעתי לכל התחומים: בפעילות ספורטיבית אדם עובד על הזיכרון של השרירים שלו, ובאופן אחר מנסה תלמיד בבגרות למתמטיקה לזכור נוסחאות על מנת לעבור את המבחן. הפעולות שונות בתכלית וסוגי הלמידה שונים, אבל בסיס אחד להם (מהבסיס למורכב ביותר) - הפעלת הזיכרון. 

אם הלמידה קשורה באופן הדוק לזיכרון עלינו לנסות להבין כיצד ניתן להפעיל אותו, או במילים אחרות - כיצד מתרחשת הלמידה? כאשר אני רוצה ללמד את החתולה שלי שהכי טוב לעשות את הצרכים מחוץ לבית, אני צריך לצאת אתה עשרות פעמים החוצה עד שהיא תלמד. בתחום אחר, על מנת ללמד תלמיד טקסט של הרמב"ם נצטרך לקרוא אותו יחד. המשותף לדעתי לכל התחומים הלו בהם מתבצעת פעולת צריבת הזיכרון היא השיתוף והאינטראקציה. אני לומד משהו כאשר שיתפו אותי בו, בין אם זה טקסט או מקום יפה לטייל בו - וכאשר אני לומד טקסט לבד או מוצא מקום יפה בטבע לבדי זה קורה רק לאחר ששיתפו אותי ביכולת לעשות זאת.

מכך נובע לדעתי שעל מנת ללמוד בצורה היעילה ביותר יש לחוות שיתוף באופן מירבי. לפיכך, שיטות כמו שינון (שהשיתוף היחידי בהן הוא בין האדם לרשימת מכולת) מביאות היזכרות (ובעקבות כך למידה) טובה פחות - שכן הידע בדרך כל פורח מהראש בגמר המבחן. כל זאת נכון אף יותר כאשר מכניסים למשוואה את מטרת הלימוד ואת חדוות הלמידה - שכן עבור רבים לימוד הכולל בתוכו שיתוף ואינטרקציה גבוהה הופך מיידית למהנה יותר, ובכך  מזמין לימוד נוסף. בנוסף לתוצאה של הלימוד (הכנסת דבר-מה נוסף לזכרון שלנו) חשוב מאד בעיניי לקחת בחשבון את ההשלכה שלו - אם הוא משניא את תהליך הלמידה נדמה לי כי לא הרווחנו דבר.

*לכל זאת חשוב להביא הסתייגות קלה, והיא בדבר השוני בין בני האדם וההבנה שלא כולם זקוקים לאותה רמה או שיטה של שיתוף - ישנו תלמיד אשר יעדיף לחוות יותר את הטקסט לבדו ויש כזה אשר יצטרך באופן ניכר יותר את תיווך השיח עם חבריו/מוריו. 

שלום לכולם

צק צק

מהי למידה?
הפילוסוף האנגלי דייויד יום אומר (ב"מסכת טבע האדם")שאנחנו יוצרים קישורים בתודעתנו כל אימת שאנו מתנסים באירוע שחוזר על עצמו. לדוגמא, בפעם הראשונה שילד מפיל כדור גומי והכדור קופץ הילד מסתקרן מהמאורע ומנסה אותו שוב, הפעם במתכוון. כאשר הוא רואה שהכדור קופץ בפעם השניה והשלישית הוא מסיק שיש קשר סיבתי בין הפלת הכדור לבין הקפיצה שלו. זהו סוג אחד של למידה.
אפלטון, במשל המערה ("פוליטיאה", פרק ז'), טוען שחינוך משמעו הקניית היכולת להפנות את הראש. במטאפורה זו הוא מתכוון לכך שאדם לומד מתוך חשיבה ביקורתית על אמונות שהוא מחזיק בהן.
לטעמי למידה מתרחשת מתוך קריאה ביקורתית של טקסטים משמעותיים (שמקפלים בתוכם ידע, דיעות וכדומה),וכן מתוך שיח על הטקסטים וחשיפה רבה ככל האפשר לטווח הפרספקטיבות האפשריות.
י. ליבוביץ' נהג לומר (מופיע ב"רציתי לשאול אותך פרופ' לייבוביץ'")שעובדות מדעיות כופות את עצמן על התודעה, במובן זה ש2+2=4 איננו מושא שחלות עליו דיעות שונות אלא יש לקבל אותו כפי שהוא. למידה מסוג אחר היא כזו שקשורה לערכים ולהכרעות מוסריות של האדם בהתאם לאופיו ולחינוך אותו קיבל. בחינוך שכזה הלמידה מתבצעת מתוך דיאלוג, עיבוד עצמי של הדיעות והכרעה אישית.
לסיכומו של עניין, לדעתי למידה יכולה להתקיים רק במקום שבו קיימת היכולת "להפנות את הראש", גם כאשר מדובר בלמידת עובדות, שכן ללא יכולת זו קופרניקוס לא היה מגלה את הסדר הנכון של גרמי השמיים ואיינשטיין לא היה מגלה את תורת היחסות. קל וחומר כאשר מדובר בחינוך לערכים עלינו לבחון את עצמינו ואת האמונות שלנו, במה הן משרתות אותנו והאם ישנה אפשרות שדיעה אחרת תועיל לנו יותר או תייצג נאמנה יותר את היסודות הנפשיים שלנו (כפי שכותב ג',ס, מיל ב"על החירות").

מהי למידה?

במובן הכי פשוט, למידה היא רכישה של ידע חדש, הטמעתו ופיתוח היכולת לעשות שימוש עצמאי בידע זה. השאלה המעניינת בעיני אינה "מהי למידה?" אלא: "איך מייצרים למידה?", או אולי "אילו סוגי למידה קיימים ובאיזו אתם הייתם בוחרים?". כאן אנו כבר עומדים בפני תאוריות חינוכיות שונות כמו אינטליגנציות מרובות, חינוך דיאלוגי, קונסטרוקטיביזם וכו'. אנו, כמחנכים, עומדים בפני השאלה: איזו מן חוויית למידה אנו מייצרים לתלמיד ולמה? מה שברור זה שאנחנו פועלים בתוך מציאות בית ספרית ומערכתית נתונה. יש הרבה לחצים חיצוניים אשר משפיעים על אופני הלמידה בכיתה והמורה נותר כרב החובל המנווט את ספינת הכיתה במים הסוערים של מערכת החינוך הישראלית. אם השאלה נוגעת להעדפה האישית אלי, איזו סוג למידה הכי משמעותית עבורי? זוהי למידה מלוות מעשים, למידה שהיא תוצאה של מפגש ישיר עם החומר (כלומר, לא העברה ישירה של המורה) ומייצרת עבורי מפגש משמעותי בין החומר לבין החיים האישיים שלי. 

התרומה שלי

:)

הוזמנתי לתרום? לא תודה, כבר תרמתי במשרד. נתראה בים, יום יפה וחבל לפספס...

מה היא למידה עבורי?

ישבתי וחשבתי, הלכתי וחשבתי, אכלתי וחשבתי, חשבתי על תשובה. מגוון המצבים בהם חשבתי על תשובה לשאלה הוא יצוג חלקי ביותר למגוון המצבים בהם מתקיימת למידה.
למידה בשבילי היא גם פעולה וגם תוצאה. היא גם הפעולה שננקטת על מנת להטמיע ידע או מיומנות חדשה, וגם אותה נקודה חמקמקה של תוצאה - הרגע שבו הידע או המיומנות הוטמעו. למידה יכולה להיות פעולה שכלית או פעולה פיזית. פעולה שכלית במסגרתה אתה פועל כדי לדעת דבר מה חדש - קורא ספר, מאזין להרצאה, צופה בסרטון הדרכה (איך לעזזל מרכיבים את הכוננית הזו?). פעולה פיזית במסגרתה אתה פועל כדי להצליח לאזן את עצמך על הגלשן בגלים האלה (לא יעזור שתבין איזו תיאוריה לגבי שמירה על שיווי משקל וחוגי הידראוליקה - הגוף שלך פשוט צריך להתרגל לתנועה, לתנוחה). למידה יכולה להיות גם פעולה משולבת - איך אתפוס את הגל הזה אם אני לא יודע שצריך לתת שתי חתירות חזקות ולהטיל את המשקל קדימה בדיוק כשאני על ראש הגל; אבל הידע הזה לא יעזור אם הרגליים שלי לא יצליחו לאזן את עצמי על הגלשן כשהגל מתקרב. תהליך הלמידה הוא תהליך ארוך, עתיר ניסיונות וכישלונות. במהלכו אני נופל למים עשרות ומאות פעמים. רגע הלמידה הוא הרגע הזה שבו תפסתי את הגל ואני מסתער אתו קדימה וצורח "אווווו! אוהוהוהווו!". באותו רגע אני כבר יודע.

אתמול, כשנסעתי באוטובוס עם חבר, שוחחנו על חוויות מחדר המורים. כל אחד מאתנו מתלמד בבית ספר אחר, שני בתי ספר שונים לחלוטין. סיפרתי לו על חוויותי מחדר המורים, והוא סיפר לי על חוויותיו. במהלך השיחה למדתי משהו חדש על דינמיקה אנושית. במהלך הנסיעה לקחתי אותו לתחנת אוטובוס שהוא לא הכיר, ועלינו על קו אוטובוס בו הוא מעולם לא נסע. אני חושב שגם הוא למד כמה דברים חדשים מהחוויה.

קצת מוקדם יותר, ישבנו שנינו בהרצאה ולמדנו כל מיני הגדרות למושג "אוריינות". מה שלא למדנו זה מה הקשר של הקורס בו ישבנו לתפקידנו העתידי כמורים.

השתדלתי לקצר. אני בטוח שלא הגעתי ל-500 מילה, שזה טוב, מקסימום ל-250. יכול להיות שזה לא טוב? אולי זה קצר מידי? כשכתבתי סמינרים בתואר הראשון לימדתי את עצמי לקצר. אבל קצת התמכרתי לזה. יתכן שעכשיו הגיע הזמן ללמוד להאריך? "להכביר במילים"?