מהי למידה?
הפילוסוף האנגלי דייויד יום אומר (ב"מסכת טבע האדם")שאנחנו יוצרים קישורים בתודעתנו כל אימת שאנו מתנסים באירוע שחוזר על עצמו. לדוגמא, בפעם הראשונה שילד מפיל כדור גומי והכדור קופץ הילד מסתקרן מהמאורע ומנסה אותו שוב, הפעם במתכוון. כאשר הוא רואה שהכדור קופץ בפעם השניה והשלישית הוא מסיק שיש קשר סיבתי בין הפלת הכדור לבין הקפיצה שלו. זהו סוג אחד של למידה.
אפלטון, במשל המערה ("פוליטיאה", פרק ז'), טוען שחינוך משמעו הקניית היכולת להפנות את הראש. במטאפורה זו הוא מתכוון לכך שאדם לומד מתוך חשיבה ביקורתית על אמונות שהוא מחזיק בהן.
לטעמי למידה מתרחשת מתוך קריאה ביקורתית של טקסטים משמעותיים (שמקפלים בתוכם ידע, דיעות וכדומה),וכן מתוך שיח על הטקסטים וחשיפה רבה ככל האפשר לטווח הפרספקטיבות האפשריות.
י. ליבוביץ' נהג לומר (מופיע ב"רציתי לשאול אותך פרופ' לייבוביץ'")שעובדות מדעיות כופות את עצמן על התודעה, במובן זה ש2+2=4 איננו מושא שחלות עליו דיעות שונות אלא יש לקבל אותו כפי שהוא. למידה מסוג אחר היא כזו שקשורה לערכים ולהכרעות מוסריות של האדם בהתאם לאופיו ולחינוך אותו קיבל. בחינוך שכזה הלמידה מתבצעת מתוך דיאלוג, עיבוד עצמי של הדיעות והכרעה אישית.
לסיכומו של עניין, לדעתי למידה יכולה להתקיים רק במקום שבו קיימת היכולת "להפנות את הראש", גם כאשר מדובר בלמידת עובדות, שכן ללא יכולת זו קופרניקוס לא היה מגלה את הסדר הנכון של גרמי השמיים ואיינשטיין לא היה מגלה את תורת היחסות. קל וחומר כאשר מדובר בחינוך לערכים עלינו לבחון את עצמינו ואת האמונות שלנו, במה הן משרתות אותנו והאם ישנה אפשרות שדיעה אחרת תועיל לנו יותר או תייצג נאמנה יותר את היסודות הנפשיים שלנו (כפי שכותב ג',ס, מיל ב"על החירות").
הפילוסוף האנגלי דייויד יום אומר (ב"מסכת טבע האדם")שאנחנו יוצרים קישורים בתודעתנו כל אימת שאנו מתנסים באירוע שחוזר על עצמו. לדוגמא, בפעם הראשונה שילד מפיל כדור גומי והכדור קופץ הילד מסתקרן מהמאורע ומנסה אותו שוב, הפעם במתכוון. כאשר הוא רואה שהכדור קופץ בפעם השניה והשלישית הוא מסיק שיש קשר סיבתי בין הפלת הכדור לבין הקפיצה שלו. זהו סוג אחד של למידה.
אפלטון, במשל המערה ("פוליטיאה", פרק ז'), טוען שחינוך משמעו הקניית היכולת להפנות את הראש. במטאפורה זו הוא מתכוון לכך שאדם לומד מתוך חשיבה ביקורתית על אמונות שהוא מחזיק בהן.
לטעמי למידה מתרחשת מתוך קריאה ביקורתית של טקסטים משמעותיים (שמקפלים בתוכם ידע, דיעות וכדומה),וכן מתוך שיח על הטקסטים וחשיפה רבה ככל האפשר לטווח הפרספקטיבות האפשריות.
י. ליבוביץ' נהג לומר (מופיע ב"רציתי לשאול אותך פרופ' לייבוביץ'")שעובדות מדעיות כופות את עצמן על התודעה, במובן זה ש2+2=4 איננו מושא שחלות עליו דיעות שונות אלא יש לקבל אותו כפי שהוא. למידה מסוג אחר היא כזו שקשורה לערכים ולהכרעות מוסריות של האדם בהתאם לאופיו ולחינוך אותו קיבל. בחינוך שכזה הלמידה מתבצעת מתוך דיאלוג, עיבוד עצמי של הדיעות והכרעה אישית.
לסיכומו של עניין, לדעתי למידה יכולה להתקיים רק במקום שבו קיימת היכולת "להפנות את הראש", גם כאשר מדובר בלמידת עובדות, שכן ללא יכולת זו קופרניקוס לא היה מגלה את הסדר הנכון של גרמי השמיים ואיינשטיין לא היה מגלה את תורת היחסות. קל וחומר כאשר מדובר בחינוך לערכים עלינו לבחון את עצמינו ואת האמונות שלנו, במה הן משרתות אותנו והאם ישנה אפשרות שדיעה אחרת תועיל לנו יותר או תייצג נאמנה יותר את היסודות הנפשיים שלנו (כפי שכותב ג',ס, מיל ב"על החירות").
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה