אז מה למדתי השנה ?

אז אם בסיכומים עסקינן ..
הרעיון המרכזי שאני לקחתי מהקורס הוא עניין הלמידה מניסיון כאשר הבנו שכל דבר יכול להחוות  כ'ניסיון' גם הרצאה וככל שיש יותר 'שעשוע' ו'משחק' במהלך הניסיון כך הוא הופך יותר משמעותי, יותר נזכר ונשמר.  ואני לא מדברת רק על הניסיון של איך נציג את הדברים בפני התלמידים בכיתה אלא גם עלינו המורים, על האופן בו אנו מכינים את עצמנו לקראת השיעור ככל שנשתעשע אנחנו באופן הכנת השיעור וברעיונות יצירתיים כן נהנה יותר בהוראה.

 בנוסף, למדתי שככל שהלומד לוקח חלק פעיל יותר או שהמורה מפעיל אותו: מדגים באמצעותו, שואל לדעתו או מזמין אותו לקחת חלק כלומר, נותן לו את "המקום" להשתתף ולקחת חלק במעשה הלמידה באופן שיש בו מידה של חופש ויצירתיות הלמידה הופכת יותר משמעותית.

פיאז'ה אמר ש'מה שאנחנו רואים משנה את מה שאנחנו יודעים ומה שאנחנו יודעים משנה את מה שאנחנו רואים' ,  ולכן לדעתי מאוד חשוב ואף מומלץ לאפשר את הפתח לפרשנות של התלמידים, לתת להם לבטא את מחשבותיהם ואת 'תפיסת עולמם' גם במקום בו היא נמצאת כעת, אולי בוסרית 'ממעוף הגוזל' או לא מפותחת מספיק אבל היא קיימת ומרתקת בעיני ,אם נפעל כך גם אנחנו המורים יכולים ללמוד ולהעשיר את עולמנו וכל שיעור לא יהיה דומה למשנהו. 
יש איזשהי תפיסה שאנחנו אלה שמלמדים את הילדים (שלנו או בכיתה) על העולם אבל התפיסה הזו שגוייה לדעתי,  הילדים והניסיונות שלהם, החוויות שלהם את העולם הם אלה שמלמדים את הילדים, אריסטו מדבר על כך, על למידה כעל חיקוי ואני מתחברת לרעיון הזה וחושבת שהדרך הכי טובה שלנו ללמד את הזולת משהו הוא על ידי כך שנהיה לו לדוגמא טובה.  ולכן כמורים ככל שנהיה מודל לחיקוי טוב יותר:  מודל יצירתי (שחושב "איך" להעביר את החומר בצורה יצירתית ומעניינת ולא בצורה יבשה), מודל שקורא לשיתוף ושואל שאלות, לא רק "מעביר ידע" כ'יודע כל'  ,מודל משקיע שנותן לתלמיד תחושה שהגעתי מוכן ושהזמן שיש לנו ביחד הוא זמן בו אני נכון להשקיע את זמני בו ,מודל שמבין את הכח הרב הטמון בשעשוע ושמבין שכדי ללמוד דברים לעומקם מוטב להשתעשע בהם, להשתעשע במחשבות אולי לשחק משחק תפקידים ולהגשים פנטזיות מסויימות כדי לייצר חיבור של הרגש למהלך הלוגי והרציונלי של הדברים כי רגש אנחנו זוכרים היטב..
 מודל כזה יהפוך את התלמידים לכאלה: יצירתיים, שיתופיים, שואלים,משקיעים יודעים להשתעשע בלמידה ואז לדעתי, עשינו את העבודה שלנו והראנו להם את הדרך . 
העובדה שלמדנו בקורס על כלים טכנולוגיים שניתן להשתמש בהם בהוראה הוא גם חלק מ'עקרונות המודל' שעל מורה להיות לדעתי כיוון שהוא גם מספק לנו כמורים מקום להסתכל או אולי להציג את החומר שלנו בצורה אחרת, של משחק של אתר אינטרנט צורה שהיא יותר קרובה ל"שפה" אותה מדברים היום התלמידים, העולם מתקדם כל הזמן ועלינו לקחת את הערכים שחשוב לנו להנחיל ולהנגיש ולדבר אותם בשפה של אלו שמאזינים לנו.

בתחילת השנה כתבתי על למידה מתוך ניסיון, על חינוך כהקניית כלים ביקורתיים ועל דיון מרובה דיעות כעל כאלה שעשויים להקנות ידע וכלים בצורה הטובה ביותר.

במהלך הקורס התחברתי מאוד לשלושה אלמנטים חשובים:

1. מודל הכיתה ההפוכה: בו התלמידים רוכשים ידע מסויים בעבודה עצמית בבית - דרך סרטון יו טיוב או משחק ברשת ואחרים, ובכיתה נעשה יישום של הידע והעמקת ההבנה בו. שיטה זו מאפשרת בעיני דיון עמוק הרבה יותר מאשר כשכל הידע מועבר בשיעור עצמו ומיד לאחר מכן מתרחש הדיון. הזמן ששיטה זו נותנת לידע לשקוע בתודעת התלמיד הוא קריטי בעיני.

2. מטא-קוגניציה: תרגול עם התלמידים חשיבה ביקורתית על אופן רכישת הידע שלהם והבנה מעמיקה של התהליכים שקורים ברוחם בזמן שהם לומדים הם אלמנטים חשובים להקניית ידע ושימורו וכמו כן להעמקתו ופיתוחו בעזרת המורה או באופן עצמאי. תלמיד שירכוש כלי חשוב זה יוכל ליישם אותו בכל תחום לימודי שהוא ייתקל בו במהלך חייו (אפילו בדברים שאינם אקדמיים כגון מחקר ברשת לגבי רכישת מוצר, תיקון כללי בבית או ברכב וכל דבר אחר שאנחנו נדרשים ללמוד במהלך חיינו).

3. מודל השולייה: מודל זה מאפשר למידה מתוך ניסיון בזמן שמומחה בתחום מפקח ומכוון את הלומד. באופן אישי אני יכול להעיד שלמדתי הרבה בצורה כזו, בעיקר בכל מקום עבודה חדש שהגעתי אליו. כאשר המומחה הוא באמת מומחה ויודע לכוון היטב את הלומד, ולרוב תהיה קבוצה כזו של מומחים שמובילה את הלומד, אזי הלמידה נעשית מהירה ואיכותית.

אני שם לב שכל מה שכתבתי לגבי למידה בתחילת השנה מתגלם באופן מפורט במודלים שהצגתי לעיל. כנראה אני מתחבר למתודות הללו כיוון שהן משקפות את אמונותי, ועם זאת, לא הייתי יודע ליישם את השקפתי באופן כזה מפורט ללא הידע שרכשתי בקורס הזה.

גלעד

מה למדתי על למידה

התפיסה שלי של למידה הפכה לרחבה ומגובשת יותר בעקבות גישות תיאורטיות שונות שהכרתי ודרך העבודה המעשית שלי בהוראה. התחברתי במיוחד לגישת ההוראה המעודדת חשיבה דיציפלינרית, במקום הוראת חומר. כמו כן, אני מאמינה שלמידה משמעותית מתרחשת כאשר הלומד שותף להבניית הידע, כפי שמוגדרת למידה על-פי מטאפורת ההשתתפות של אנה ספרד. עם זאת, אני תוהה איך אפשר ליישם שיטות הוראה מסוגים אלו, לאור טבעה של מערכת החינוך, המודדת הישגים לרוב ע"י בדיקת הבקיאות של תלמידים בחומר של תכנית לימודים מוגדרת מראש. ייתכן שהשילוב בין מטאפורת הרכישה למטאפורת ההשתתפות הוא המפתח.

תיאוריית הלמידה הממוצבת התחברה לנסיון האישי שלי. השנה, בשנת ההתמחות שלי בהוראה, למדתי דברים שיכולתי ללמוד רק דרך עשייה, ורק בגלל הרלוונטיות שלהם לעבודה היומיומית שלי.  למדתי על הכנת חומרי לימוד ברמה הפרקטית, שימוש באמצעים ליצירת הרגלי למידה בשיעור והוראה דיפרציאלית; וגם על אופן ההתייחסות המצופה ממני כמורה אל בעיות המתעוררות- אל מי צריך לפנות בכל מצב, מהם הנהלים ועוד. ידע מסוג זה לא יכולתי לרכוש לפני תחילת העבודה, בזמן הלימודים, מאחר שאת דרישות התפקיד הלכה למעשה לומדים דרך ההדרכה במקום העבודה (במקרה שלי, בליווי המורה החונכת) והידע הדידקטי והפדגוגי הופך למהותי מתוך הרלוונטיות שלו למורה, בתפקידו בבית הספר. אם לקחת את התובנה שלי ולנסות להשליכה על חוויית הלמידה של תלמידים בבית הספר- אם תלמיד לומד תחום ידע כאשר הידע חיצוני לו והוא אינו מקשר בינו לבין היבטים משמעותיים בחייו- הלמידה תהיה שטחית וככל הנראה התלמיד לא יוכל לעשות העברה של הידע שצבר מעבר להצלחה במבחן הבודק בקיאות. כמו כן, אם הוא אינו רואה את הרלוונטיות של הנושא לחייו (לאו דווקא ברמה הפרקטית- זה יכול להיות גם ברמה רוחנית יותר), הוא ירגיש מנותק רגשית מהנושא ובעקבות זאת המוטיבציה שלו ללמידה תהיה נמוכה.  לכן, על-מנת שלמידה תהיה משמעותית עליה להיות רלוונטיות ללומד בתחושתו הסובייקטיבית ועל הלומד להיות שותף מעשי לתהליך הלמידה. 

מהי למידה- לאחר הקורס

לפני הקורס היתה לי ביקורת רבה על הדרך בה מלמדים היום תלמידים בבית  ספר, אך לביקורת לא היתה אחיזה כיון שלא באמת הכרתי אלטרנטיבות אחרות. לאחר הקורס התחדשו לי דברים רבים אודות סוגי למידה ואופציות חדשות שרלוונטיות ומתאימות לדור. כבר בשיעורים שאני בונה בימים אלו לקראת שנה הבאה אני משלב לא מעט דברים אותם למדתי בקורס. עם זאת חשוב לציין שתהליך המחשוב לא התקיים בפועל בכל בתי הספר ולצערי בבית ספר בו אלמד שנה הבאה השימוש בטכנולוגיה מוגבל בשל חוסר השדרוג הטכנולוגי.
כאשר אני נדרש להגדיר מהי למידה אני כעת מעלה בראשי סוגים רבים ואפשרויות שונות בהן ניתן ללמד והן כבר לא האפשרויות אליהן נחשפתי בעבר. ישנן דרכים רבות ללמוד והן מתאימות לסוגי תלמידים שונים.
באופן אישי אני מתחבר מאוד לדרכים בהן התלמידים לומדים דרך התנסות פעילה, דרך מישחוק ודרך ניסוי וטעיה.
כמורה חשוב לי מאוד להשתמש בדברים אלו על מנת להפוך את הלמידה של תלמידי לאקטיבית, ללמידה בה הם לוקחים חלק ואחריות על הלמידה שלהם וכן שיהנו ממנו- כי למידה זה לא עונש!

אהלן.
מהי למידה בשבילי. או במה שיניתי את התפיסה החינוכית שלי במהלך הסימסטר.
א. אני חושב שבסך הכל העמדה שלי מאוד הולמת את הקורס של פדגוגיה של המאה ה21. הרבה מהשאיפות והמחשבות שלי על חינוך קיבלו ביטוי בקורס ולהרבה יצרים חינוכיים שלי קיבלתי כלים איכותיים במהלכו. מתוך כך אני מאמין שהשינוי שעבר עליי במהלך הקורס אינו איכותי (לא שינתי את עמדתי) אלא כמותי. במובנים מסוימים העמדה שלי הועשרה וקיבלה נוכחות בתוך הקורס. העמקתי בתכנים חינוכיים שהאמנתי בהם והרחבתי את הראייה שלי בנושאים שעניינו אותי. המשחק, המחשב, PBL ועוד. כל אילו יצרו פריזמה רחבה של אפשרויות חינוכיות שאני מקווה שיהפכו לארסנל שלי כאשר אגיע לבתי הספר שבהם אלמד. הקורס הזה בשילוב עם עולם ההכשרה האינטנסבי יצר אצלי הבנה שהמציאות החינוכית  אינה רק שאלה של עמדה או של תיאוריה אלא הבנה באילו כלים נכון להשתמש בסיטואציות שונות. מתי צורות לימוד שונות מתאימות למצבים שונים וכולי.

אין זה מספיק להאמין באלטרנטיבה חינוכית. זוהי נקודת פתיחה שממנה יוצאים למסע של גילויים ושל התפתחות. מוצאים את הדרכים הנכונות להעביר תכני למידה ומפגש חינוכי.
אני חושב שעליי לעשות עבודת חקר משמעותית בכדי ליצור את אופן הלמידה שלא רק יהיה "אחר" אלא שבאמת יענה על הדרישות העולות מהשטח.

מהיה למידה בעני לאחר הקורס

באופן כללי ההנחות והדעות שלי על למידה לא השתנו יותר מידי, אלא רק קיבלו מימד מעשי שכן למדנו שיטות שונות ומגוונות וחשוב לציין פרקטיות כדי להתחיל את תהליך הלמידה כאשר הייסוד של התהליך הזה הוא זהה להנחת היסוד שלי, שעל התלמיד להיות אקטיבי ולהתעניין בחומר ללימוד כאשר במהלך הקורס פרטנו את זה לפרוטות וראינו טכניקות שונות לעורר עניין בתלמידים על ידי משחק על ידי קהילות למידה על ידי  כיתה הפוכה ועוד..
כך שבמהלך  הקורס קיבלתי כלים נוספים(ותודה רבה על כך) על מנת להוציא את מה שאני חושבת שהוא למידה מהכוח אל הפועל.

למידה אלטרנטיבית- ומה הלאה?

לאחר שקראתי את התוספת שלי לבלוג מתחילת הסמסטר, אני רואה כי עמדתי העקרונית לא השתנתה בצורה ניכרת במהלך הקורס. יכול להיות שהסיבה לכך היא שלמכתחילה הייתי שותפה לרעיון העומד מאחורי קורס זה והוא שבעידן שבו אנו חיים יש צורך בשינוי של פרדיגמות הלמידה הקיימות במערכת החינוך על מנת להתאים אותה למציאות המשתנה. ההוראה הפרונטלית הקלאסית, בה המורה הוא צינור של חומר שעובר ישירות מפיו למוחות התלמידים, לא מפתחת חשיבה יצירתית וביקורתית או מקדמת תפיסת עולם גמישה, שיכולה להתאים את עצמה למציאות משתנה תדיר. השאלה המאתגרת איתה התמודדנו במהלך הקורס היא- מה אפשר לעשות אחרת? אחד הדברים שחידשו לי בקורס הזה הוא מספר הנסיונות הרב לייצר בתי ספר שהם אחרים, כל אחד על ייחודו (חבל רק החלק הארי של הדוגמאות לא היו מהארץ, שכן האתגר הגדול שלנו הוא איך לעשות את זה פה, במציאות הישראלית על אתגריה הייחודיים). השאלה שהולכת ללוות אותי לקראת תחילת ההוראה היא "איך בוחרים?". מתוך כל האופציות, בין מישחוק, לכיתה הפוכה, לתפיסה שולייתית, ללמידה שיתופית והרשימה לא נגמרת, איך בוחרים את האופציה הנכונה ביותר לסביבת הלמידה של התלמידים שלי? של בית הספר שלי? ואיך מתמודדים עם ההתנגדויות שיכולות לבוא מהתלמידים, ושמעתי על מקרים רבים כאלה, בהן הנסיונות להכניס למידה אלטרנטיבית בגיל תיכון לא הצליחה בגלל מחאת תלמידים שרגילים לשיטת הוראה מכוונת מבחן בגרות מסורתי. אז איך בוחרים ואח"כ איך מתווכים? אלה השאלות איתן אני יוצאת מהקורס.