אז מהי למידה? חשיבה מחודשת על הליך לימודי הגלישה

בתחילת הסמסטר כתבתי כי הלמידה היא פעולה וגם תוצאה. נתתי כמה דוגמאות למה שתפסתי כהליכי למידה - והמרכזית הייתה למידת "תפיסת הגלים" על גלשן SUP. מאז כתבתי את הפוסט, בחודש פברואר הרחוק ממני כעת שנות דור, למדתי עוד על למידה, הפנמתי עוד שיטות ורעיונות, ולא שיניתי את דעתי. רק עדכנתי תובנה אחת מרכזית.
התובנה המרכזית היא שהלמידה היא התהליך שמוביל להפנמה. היא הפעולה ולא הרגע. והפעולה הזו לעולם תהיה פעולה המסתייעת באחר. האחר הזה בדרך כלל יהיה אדם (או תוצר פעולתו של אדם) ולעיתים נדירות יהיה בעל חיים אחר או תופעת טבע. "אוטודידקט" לא באמת למד מעצמו; אוטודידקט למד מספרים שכתבו אנשים, מהתבוננות בפעולת אנשים או מכשירים שבנו אנשים או משימוש בהם. האם הסיפור הידוע אודות ארכימדס שגילה את הדרך למדוד נפח סתם ככה, באמבט, נכון? סביר שלא. וגם אם כן - הסיפור מציג נקודה אחת קטנה בתוך תהליך ארוך של לימוד מאנשים ועם אנשים אחרים. וגם הסיפור עצמו - מציג לימוד מסתייע. מסתייע במה? בתופעות הטבע, שהן חיצוניות ל"עצמי", ל"אוטו".
מה שעזר לי לגבש את התובנה הזו היה הדיון אודות "טווח ההתפתחות הקרובה" של ויגוצקי. מה שאדם יודע לעשות בעצמו, הוא כבר יודע לעשות ולא צריך ללמוד; מקסימום לתרגל איך עושים את זה טוב יותר. כדי ללמוד לעשות דבר חדש האדם לעולם יזדקק לסיוע, והסיוע הזה כנראה יהיה אנושי. 

למידה - אז ועכשיו

בתחילת השנה חשבתי על למידה כעל הפנמה של ידע. אני חושב שדברים שהתעורר אצלי בקורס הן שאלות לגבי החוויה ולגבי הצורות האפשרויות של הפנמות של ידע. עלו כל מיני רעיונות ומחשבות על יצירתיות בהשראת אנשים כמו סר
קן רובינסון ועוד. מעניינים במיוחד הם רעיונות כמו הכיתה ההפוכה בו התלמידים מלמדים והמור ההוא יותר מנחה מאשר מעביר התוכן וההפיכה ללמידה כדבר שעושים אותו בתוך משחק, מתוך הבנה שבמשחק יש מורכביות רבות אותן אנחנו רוכשים מתוך מוטביציה רבה ומתוך עניין ולא על מנת לרכוש ידע טכני שאין לנו בו שימוש, אלא מתוך הקשר וסיפור.
שאלה מעניינת נוספת היא כיצד מיישמים את הרעיונות הללו בתוך מערכת החינוך, מערכת גדולה, ביוקרטית וכידוע - אלו אינן אוהבות במיוחד להשתנות.

למידה – סוף סמסטר

בתחילת הסמסטר הבעתי דעתי כי למידה אמתית, עמוקה וברת קיימא קיימת רק בפעולה הכוללת זיכרון ושיתוף גדול כמה שיותר עם התלמידים. אני עדיין חושב כך, אך בקורס למדתי שיטות רבות יותר לעשות זאת בצורה יעילה, מעניינת ומתאימה להרבה יותר סוגי תלמידים שונים. בין השאר, גיליתי כיצד ניתן לגרום לשיתוף רב יותר של התלמידים על ידי השימוש בעולם הטכנולוגי בשילוב של תפיסות חינוך פרוגרסיביות ומסורתיות כאחד. עולם המחשבים קרוב לחייהם של התלמידים, ולכן יש טעם רב אף יותר בשימוש בו – על מנת להגביר את החיבור שלהם אל חוויית הלימוד ואת ההנאה ממנה, דבר שיגרום להם לרצות לחזור עליה שוב (דבר נדיר ביותר בעולם החינוך המסורתי). כעת, כסטודנט להיסטוריה ופילוסופיה יהודית, למדתי שעליי לחשוב כעת כיצד לתרגם את המודלים הללו ללמידה משמעותית לעולם הדעת ההומניסטי אותו אלמד בבית הספר בעתיד בע"ה.

סוף סמסטר - מהי למידה עבורי עכשיו.

קראתי את מה שכתבתי בתחילת הסמסטר ואני מאוד מתחברת למה שכתוב על למידה בעידן המודרני טכנולוגי.

אני חושבת שבהמשך למה שכתבתי, הקורס הזה חידד ונתן מענה בדיוק על הזווית הזו של למידה הן מבחינה תיאורתית פילוסופית והן מבחינת כלים ספציפיים ומשמעותיים שאפשר לעבוד איתם כיום כמורה בבית ספר. 

כמעט כל מה שלמדנו בקורס אני 'שומרת' ולוקחת איתי הלאה להוראה.

הקורס חידד לי את המחשבה שההוראה והלמידה בעידן שלנו, גם אם מסתמכים על רעיונות וכלים מסורתיים יכולים לעבור תהליך ולהתחדש כל הזמן. 

 

אז מה למדתי על למידה?

למידה היא תהליך שכולו רצוף חוויות. רוב החוויות הנצרבות לנו בסיסטם של הלמידה הן חוויות שעלולות ללכת למקומות שליליים. כלומר לעתים הלמידה היא תוצאה של רצף חוויות שניתן להשוותן לכוויות. הקשר בין למידה לזיכרון הוא חזק מאוד ובמידה רבה משפיע חדוות הלמידה, והמוטיבציה לפתח ולהתנסות שלמעשה מזינות את תהליך הלמידה וצבירת החוויות.

נחשפנו בקורס לשיטות רבות ופיתוחים רבים בתחום החינוך שברובן מנסות לעשות דבר אחד- להפוך את הלמידה לתהליך של הנאה, שמגדיל את המוטיבציה ללמוד ומזין בצורה מחזורית את הלמידה עצמה. הרבה מן המודלים שנראים נכונים, ראויים וטובים לזמן כעת עובדים בצורה מעגלית ומאפשרים היזון מתמיד ויחס מקביל בין הלמידה לבין המניעים ללמידה. ככל שתלמיד לומד יותר כך הוא נהנה ללמוד עוד, וההפך- ככל שהוא נהנה ללמוד יותר הוא לומד יותר.

מודלים אלו מתאימים יותר וראויים להיות תחליף לבית הספר המסורתי של היום- בעיקר אהבתי את מודל הכיתה הפוכה כיוון שיש בו אלמנט של חיבור בין אנשים. הכיתה סוף נהיית מרחב שאפשרי לדבר בו- והבית מקום שבו עובדים- ולא רק מחפשים להעביר בו את הזמן. שיעורי הבית נהיים מעניינים ויותר מזה- מעוררים שיח. לשנה הבאה אני מקווה שאצליח להשתמש במודל הזה ולהביא אותו לכיתה. 

מהי למידה ?...(התרגיל השני)

ברמה העקרונית אציין, כי במידה רבה לא חשתי בשינוי דרמטי בתפיסתי על אודות "למידה משמעותית" כי אם תהליך הדרגתי ועיקבי שעיקרו - מתן חידוד ותשומת לב שהלכה וגדלה בקירבי למשמעות של למידה בעלת משקל ותוקף בזמננו.

מכאן, שכלל היבטי הלמידה – ובכלל זה פיתוח כושר החשיבה, הלימוד העצמי והיצירה, ואף העשרת חווית הלומד – צריכים, בעייני, להיות משוכללים בהליך שמכיל ידע חדש ורלוונטי לעולמו של הלומד ובייחוד על רקע העידן הטכנולוגי בו אנו חיים, לו ניתן משקל ניכר במהלך הקורס.

בהקשר הזה, לאורך הקורס צצו ועלו בקירבי שלל דילמות ושאלות חינוכיות באשר לאותו כלי טכנולוגי רצוי/מומלץ כאמצעי הכרחי , במינון 

נכון, בהליך הלימודי המתבקש. 

בשל קוצר היריעה , אציין כאן שאלה רחבת היקף אמנם, המרתקת אותי במיוחד בהקשר הזה , והיא: באיזה אופן עשויה הוראה טכנולוגית לסייע להעצמה אישית בקרב תלמידים במסע לעבר אותה "למידה מבוקשת" ? (בקליפת אגוז אציין, כי הנושא הנ"ל מכיל שני רבדים, שכמדומני לא נחקרו דיו בספרות המקצועית בתחום : מחד, את החשיבות בשימוש ביישומים טכנולוגים בספרה החינוכית העלו על נס בתפיסת "הלמידה המשמעותית", הן ככלי לשיפור תהליכי למידה והן כאמצעי השתלבות מעשית בעולם הטכנולוגי בו אנו חיים. מאידך, תחום ההעצמה האישית מגיע מעולם התוכן הפסיכולוגי– ההתפתחותי ובעשור האחרון נתפס ככלי פופולארי הטומן בחובו את רווחת הפרט, פיתוח והגשמה אישית, חיזוק ביטחון אישי ותחושת מוטיבציה ומסוגלות אישית).

.

    דן לביא 

מהי למידה- סוף הסמסטר

בתחילת הסמסטר רשמתי כי למידה בעיני היא תהליך אותו כולנו עוברים בכל שלב בחיינו. היום אני עדיין מחזיקה בדעה זו אך מאמינה כי ישנם סוגים שונים של למידה ומטרות הלמידה שלנו. עד כמה שהיום זה לא ככ מיושם בבתי הספר, למידה במהלך שנות הלימודים בתיכון, בחטיבה וביסודי הינם לשם פיתוח התלמיד ולא לשם ציונים. אני מאמינה כי זוהי המטרה אליה יש לשאוף, למידה לשם פיתוח וטיפוח, לשם גירוי והתעוררות של סקרנות.
הרעיון העיקרי שאני לוקחת מהקורס הוא השימוש בצירי זמן וירטואליים שמעניקים נופך נוסף לשיעורי היסטוריה. תלמידים יכולים להתחבר לכלי זה, הן מהבחינה האישית, יכולי ליצור ציר זמן שלהם במהלך שנת הלימודים, והן מבחינה "מקצועית", לימודית של מקצוע ההיסטוריה. ציר הזמן יכול ללוות אותם גם בבית ולא רק במהלך שיעור ספציפי אחד. 

למידה והוראה - רפלקציה - סיום קורס

למידה והוראה - רפלקציה - סיום קורס

ישנן כמה שאלות ותהיות שהעסיקו אותי במהלך הקורס. ראשית, השאלה הבסיסית ביותר. מהי למידה?

האם היא רכישת ידע? במקרה כזה היא תימדד ע"פ כמות האינפורמציה שהועבר מהמורה לתלמיד, ולאורך זמן אפשר גם להתייחס לכמה אינפורמציה התלמיד זוכר לטווח ארוך - זאת מתוך הנחה שידע אמיתי הוא כזה שנשאר לאורך זמן ולא נשכח מיד עם סיום הבחינה.

האם למידה היא רכישת כלים? במקרה כזה היא תימדד ביכולת העצמאית של הלומד להתמודד עם אתגרים לימודיים בדרך מושכלת. אין ספק שלרכישת כלים יש חשיבות רבה, גם לימודית וגם חינוכית.

בקיצור מה חשוב יותר, לדעת את התשובה או לדעת לשאול את השאלה הנכונה? אולי איזשהו שילוב בין השניים?

לגבי צורות הוראה, הקורס ללא ספק העשיר את הרפרטואר של האפשרויות. יחד עם זאת, אני מוצא שרוב האפשרויות האפקטיביות ביותר (שאינן הוראה פרונטאלית) מתאימות בעיקר לנושאים "מדעיים" בטיבעם - כמו הדוגמא במאמר של שולמן לגבי מינים פולשים. כלומר, נושאים שיש בהם אלמנט של פתירת בעיות באופן מחקרי.

לגבי האפשרות להשליך מצורות הוראה אלה לתחומים העיוניים/היסטוריים/אומנותיים, זה כבר קצת אתגר מסוג אחר, ולא ממש ראיתי נסיון שכזה. זה אתגר שנשאר פתוח, והוא בהחלט אתגר ראוי. - אבנר 29/05/2016 

על למידה- מה נשתנה

הדבר המשמעותי ביותר שאני לוקחת איתי הוא האופן בו עליי לאתגר את החשיבה על המרחב הכיתתי הנתון. פעמים רבות במהלך הקורס נחשפנו דרך מאמרים וסרטונים למסגרות חינוכיות שיש בהן מרחב פיזי שונה מהכיתה הקונבנציונלית בבית הספר. המרחב הפיזי של סדנה או משתלה או אפילו חדר מחשבים יוצר "סטינג" שמעורר בעיני חווית למידה מעניינת יותר. לא מדובר בגימיק או בגיוון אלא ביציאה מהמסגרת המקובלת שיש בה מהות- של חינוך במרחב של עשייה ויצירה ולא רק של העברת ידע. 

מה למדתי על למידה

בתחילת הקורס כתבתי בפוסט "מהי למידה" בעיקר על צורות שונות של למידה, בעקבות ההבנה שתלמידים שונים לומדים אחרת. המשכתי עם המחשבה הזו לאורך הקורס ושמחתי ללמוד על מגוון צורות למידה שעשויות להכניס עניין ומוטיבציה בלמידה המסורתית. התאוריות השונות שלמדנו עזרו לי להבין לעומק תופעות שאני מכירה על עצמי בתור תלמידה. בהקשר לתפיסה הלמידה כהיזכרות של אפלטון נזכרתי בעצמי בתור תלמידה, בשיעורי מתמטיקה, כשבמקום ללמד אותי לחשוב, כל פעם שלא הצלחתי קיבלתי את הדרך לפתרון, אך כשנתקלתי באותה שאלה עם נתונים אחרים או בשאלה קצת שונה, לא הצלחתי לשחזר את הפתרון - כלומר, לא יכלתי 'להיזכר'. תפיסת ה'מומחים וטירונים' גרמה לי לחשוב על כך שכיום המורה, ה'מומחה', צריך אולי ללמד את ה'טירון' לא את הידע שהוא מחזיק בו, אלא לסייע לו לפתח מיומנויות קריטיות בעולם שלנו: חשיבה ביקורתית, יכולת התנסחות, עבודה עצמאית ועבודה בצוות ויכולות רבות נוספות. קיבלתי השראה רבה ממודל "הכיתה ההפוכה". יישום מודל כזה דורש אומץ, ואני חושבת שמן הראוי לפחות לנסות ליישם אותו, מכיוון שכשתלמידים מתרגלים בקבוצות את מה שכבר למדו בבית, המורה יכול לשמש יותר בתפקיד המנחה, והתלמידים יכולים גם לסייע אחד לשני. התרשמתי מאד מעקרונות המשחוק שבלמידה הטובה. באופן אישי, הדבר גרם לי להזכר בילדות, באופן שבו סבא וסבתא שלי לימדו אותי המון דברים - באמצעות משחקים בלבד. אני חושבת שהלמידה באמצעות משחק רלוונטית בכל גיל, אם זה בעזרת תחרויות וחידונים בכיתה, ואם בדרכים רבות נוספות. נזכרתי באחד השיעורים שהעברתי, שבו למדנו טקסט משנאי קשה בכיתה ח' באמצעות 'הצגה' מאולתרת בכיתה. אין להשוות את רמת ההתלהבות והמעורבות של התלמידים (גם אלו שלא השתתפו, אלא רק צפו) ללמידה הרגילה הפרונטלית. אני חושבת שהשאלה העיקרית העומדת בפניי בשלב  זה היא איך להכניס אלמנטים שונים ממה שלמדתי אל הכיתה באופן מעשי, ואני מאד רוצה לנסות. גם אם מתחילים בדברים קטנים, השינוי ניכר ומשמעותי.