בתחילת הקורס כתבתי בפוסט "מהי למידה" בעיקר על צורות שונות של למידה, בעקבות ההבנה שתלמידים שונים לומדים אחרת. המשכתי עם המחשבה הזו לאורך הקורס ושמחתי ללמוד על מגוון צורות למידה שעשויות להכניס עניין ומוטיבציה בלמידה המסורתית. התאוריות השונות שלמדנו עזרו לי להבין לעומק תופעות שאני מכירה על עצמי בתור תלמידה. בהקשר לתפיסה הלמידה כהיזכרות של אפלטון נזכרתי בעצמי בתור תלמידה, בשיעורי מתמטיקה, כשבמקום ללמד אותי לחשוב, כל פעם שלא הצלחתי קיבלתי את הדרך לפתרון, אך כשנתקלתי באותה שאלה עם נתונים אחרים או בשאלה קצת שונה, לא הצלחתי לשחזר את הפתרון - כלומר, לא יכלתי 'להיזכר'. תפיסת ה'מומחים וטירונים' גרמה לי לחשוב על כך שכיום המורה, ה'מומחה', צריך אולי ללמד את ה'טירון' לא את הידע שהוא מחזיק בו, אלא לסייע לו לפתח מיומנויות קריטיות בעולם שלנו: חשיבה ביקורתית, יכולת התנסחות, עבודה עצמאית ועבודה בצוות ויכולות רבות נוספות. קיבלתי השראה רבה ממודל "הכיתה ההפוכה". יישום מודל כזה דורש אומץ, ואני חושבת שמן הראוי לפחות לנסות ליישם אותו, מכיוון שכשתלמידים מתרגלים בקבוצות את מה שכבר למדו בבית, המורה יכול לשמש יותר בתפקיד המנחה, והתלמידים יכולים גם לסייע אחד לשני. התרשמתי מאד מעקרונות המשחוק שבלמידה הטובה. באופן אישי, הדבר גרם לי להזכר בילדות, באופן שבו סבא וסבתא שלי לימדו אותי המון דברים - באמצעות משחקים בלבד. אני חושבת שהלמידה באמצעות משחק רלוונטית בכל גיל, אם זה בעזרת תחרויות וחידונים בכיתה, ואם בדרכים רבות נוספות. נזכרתי באחד השיעורים שהעברתי, שבו למדנו טקסט משנאי קשה בכיתה ח' באמצעות 'הצגה' מאולתרת בכיתה. אין להשוות את רמת ההתלהבות והמעורבות של התלמידים (גם אלו שלא השתתפו, אלא רק צפו) ללמידה הרגילה הפרונטלית. אני חושבת שהשאלה העיקרית העומדת בפניי בשלב זה היא איך להכניס אלמנטים שונים ממה שלמדתי אל הכיתה באופן מעשי, ואני מאד רוצה לנסות. גם אם מתחילים בדברים קטנים, השינוי ניכר ומשמעותי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה