אז מהי למידה? חשיבה מחודשת על הליך לימודי הגלישה

בתחילת הסמסטר כתבתי כי הלמידה היא פעולה וגם תוצאה. נתתי כמה דוגמאות למה שתפסתי כהליכי למידה - והמרכזית הייתה למידת "תפיסת הגלים" על גלשן SUP. מאז כתבתי את הפוסט, בחודש פברואר הרחוק ממני כעת שנות דור, למדתי עוד על למידה, הפנמתי עוד שיטות ורעיונות, ולא שיניתי את דעתי. רק עדכנתי תובנה אחת מרכזית.
התובנה המרכזית היא שהלמידה היא התהליך שמוביל להפנמה. היא הפעולה ולא הרגע. והפעולה הזו לעולם תהיה פעולה המסתייעת באחר. האחר הזה בדרך כלל יהיה אדם (או תוצר פעולתו של אדם) ולעיתים נדירות יהיה בעל חיים אחר או תופעת טבע. "אוטודידקט" לא באמת למד מעצמו; אוטודידקט למד מספרים שכתבו אנשים, מהתבוננות בפעולת אנשים או מכשירים שבנו אנשים או משימוש בהם. האם הסיפור הידוע אודות ארכימדס שגילה את הדרך למדוד נפח סתם ככה, באמבט, נכון? סביר שלא. וגם אם כן - הסיפור מציג נקודה אחת קטנה בתוך תהליך ארוך של לימוד מאנשים ועם אנשים אחרים. וגם הסיפור עצמו - מציג לימוד מסתייע. מסתייע במה? בתופעות הטבע, שהן חיצוניות ל"עצמי", ל"אוטו".
מה שעזר לי לגבש את התובנה הזו היה הדיון אודות "טווח ההתפתחות הקרובה" של ויגוצקי. מה שאדם יודע לעשות בעצמו, הוא כבר יודע לעשות ולא צריך ללמוד; מקסימום לתרגל איך עושים את זה טוב יותר. כדי ללמוד לעשות דבר חדש האדם לעולם יזדקק לסיוע, והסיוע הזה כנראה יהיה אנושי.