למידה היא הפנמה של מידע חדש. המידע יכול להיות בצורת מילים, רגשות, תחושות פיזיות. הלמידה מתרחשת כאשר הדברים לא רק נקלטים, כמו במסמך הנשמר על מחשב, אלא שיש להם גם עיבוד פנימי. כלומר הם הופכים מדבר שהיה בחוץ לדבר שהוא עתה בתוך המקבל ומתוך כך, ואולי כי לא יתכן אחר, הם עברו שינוי מסוים בהתאם. לדעתי אין לנו יכולת לקבלת מבחוץ - כל דבר שיהיה, בין מנטלי או פיזי, מבלי לעשות לו התאמות ושינויים. כאן מתחילה גם השאלה של למידה משמעותית. הלמידה משמעותית כאשר היא גרמה לשינוי שאני מרגיש שיש לו תוחלת, שהשפיע עלי, שגרם לתגובה סינרגית. זאת לדוגמא לעומת דחייה של מידע או רגש חדש, דבר שעלול בנוסף לחדד כבר את הדברים הקיימים, מכאן שלא נעשתה למידה אל דחייה של גורמים חדשים וביטונם של דברים קודמים.
מהי למידה עבורי?
השבמחקכשאני חושבת על המושג "למידה" אני מיד חושבת על למידה משמעותית, אולי בקרב תלמידים, אבל לא רק. למידה כזו שמשלבת שינוי של ממש, צמיחה אישית, והבנה מעמיקה יותר בדברים שונים. בקרב התלמידים אנו, כמורים, יכולים להשתמש באסטרטגיות למידה שונות, שהרי לכל תלמיד יש את האסטרטגיה שלו ללמידה, וחשוב שהמורה והתלמיד יזהו את האסטרטגיה הנכונה ביותר. למשל, יש תלמידים שלומדים הכי טוב בלמידה חזותית- כמו בציורים, גרפים, סידור החומר וכו', יש כאלו שלומדים הכי טוב בלמידה שמיעתית- לשמוע את החומר, להקליט, לדבר בקול וכו' ויש תלמידים המעדיפים ללמוד בעזרת תנועות- כמו למשל ללכת בחדר, לעשות תנועות גדולות עם הידיים, סימולציות ועוד שלל אפשרויות. כך למשל למדתי על עצמי לאורך השנים, שאני לומדת הכי טוב בלמידה שמיעתית- אני מדברת לעצמי, שואלת את עצמי שאלות וגם עונה עליהם, לפעמים אפילו מקליטה ומאזינה- סה"כ מדברת עם אדם אינטליגנטי:). מאמינה שזה חשוב שנכיר את הסגנון למידה שלנו, אולי אף ננסה כל פעם בסגנון אחר כדי לקלוט את השיטה הטובה ביותר לנו.
למידה כמובן לא חייבת להתבטא בהתנהגות גלויה, אלא יכולה להתבטא דווקא בהתנהגות סמויה, שינוי שלי עם עצמי למשל. כמו כן, היא יכולה להתרחש באופן גלוי ומודע, כמו למידה לפני מבחן, אבל גם באופן לא מודע, ללא כוונה תחילה ללמוד משהו, למשל תוך כדי צפייה בסרט.
לא סתם אומרים שכל יום אנו למדים משהו חדש, שהרי בכל יום אנו נתקלים בהזדמנויות ללמוד. שהרי, גם מהתלמידים שלנו ובכלל מכל סביבתנו , אנו יכולים ללמוד בכל יום, גם אם זה הדברים הפשוטים ביותר. וכפי שאמר פרנק הרברט, סופר מדע בדיוני: "תמיד יש משהו חדש שאנחנו יכולים ללמוד על כל דבר. ככה זה ביקום אין-סופי".
מהי למידה ?
השבמחקלמידה בעיניי איננה סופו של מהלך כלשהו , כי אם כל משכו - כלומר משלב ההיחשפות לתכנים לימודיים, ערכיים ו/או אחרים, התמודדות במידה זו או אחרת איתם, ועד להפנמה מסוימת של הדברים חשוב לציין כי למעשה למידה איננה מסתיימת למעשה לעולם, טיבה ומהותה עשוי להשתנות אצל אותו אדם בתקופות שונות - ואפילו במהלך זמן מצומצם מדי - וככלל אינני סבור שישנם "תכני למידה" מוגדרים בהכרח , למרות הפיתוי לייצר תכנים אלה במטרה לסמן "מטרות ו"יעדים" רצויים מבחינת מיסגור העיסוק בעניין.
ביסודו של דבר, כל הליך למידה מהותי חייב להסתמך על סקרנות, שאילת שאלות ואף מתיחת ביקורת כחלק מהגירוי האינטלקטואלי של הטלת ספק ובדיקת העובדות הניתנות/נמסרות באופן אישי. בעניין זה, ניכרים ההבדלים בין בני האדם: יש מי שיעדיף עיסוק אינטלקטואלי "קר" ויחוש שהדבר דווקא ימריץ אותו לחפש סוגיה מסוימת, ויש מי שהלהט האישי שלו יוביל אותו לעיסוק נרחב בעניין מסוים, אגב בחינת מהותו וטיבו לעומק, בהליך עמוק של הפנמה. בעניין הזה אעיר, כי ודאי שמדובר בחוויה אישית וסובייקטיבית ובעניין הזה עצם הלמידה מן הניסיון של המורה /המחנך קריטית למדי.
לטעמי גם אין תהליך של "משפך" כיום – ודאי לא במציאות של 2016 – באשר הידע איננו נמצא עוד ברמה ההיררכית העקרונית כחלק מנחלת המורים בלשון המעטה; במובן הזה, למידה היא דו כיוונית ודינאמית.על רקע זה נראה לי שעלינו כמורים להפנים את מורכבות העניין בראיה עדכנית ורלוונטית.
ענייני הזמן מכתיבים לנו במידה מסוימת גם את אופן תירגום הלמידה : במובן הזה, המשקל היחסי שעלינו להעניק למבחנים ביחס לכלל הלמידה צריך לקטון מהותית, ובמקביל – לפתח אמות מידה שונות והערכות חלופיות (למשל: מטלות מעשיות, הקושרות את ההליך הלימודי לכל אחד ברמה האישית, עבודות חקר ועוד).
ביסודו של דבר, למידה חייבת לפתח , בצורה כזו או אחרת, את כושר היצירה והחשיבה ובייחוד את הכישורים האישיים הנוגעים לעצם לימוד שאיננו תלוי במורה או גורם מתווך זה או אחר, והרי זהו לב העניין.