למידה בעיניי היא תהליך בו אדם רוכש ידע חדש שלא היה ברשותו קודם לכן. תהליך הלמידה דורש מאמץ והשקעה וככל שמתרכזים בזה יותר ומשקיעים יותר אז לומדים טוב יותר והחומר יושב יותר טוב במוח, חוץ מזה יש למידה פאסיבית שבה חומר קליט או מעניין נכנס לנו לראש גם בלי שאנחנו מתאמצים ללמוד אותו. כדי שתהיה למידה טובה החומר צריך להיות מעניין או להיות מועבר בצורה מעניינת. אם מורה מעביר נושא משמים בצורה מעניינת, סביר להניח שהתלמידים ילמדו ויזכרו את זה. אבל אם מורה מעביר בצורה לא מעניינת או משעממת, לא משנהה כמה טוב החומר, סביר להניח שתלמידים לא יצליחו לזכור אותו, יותר סביר שהם יזכרו כמה משעמם היה המורה. למידה של ילדים שונה מלמידה של מבוגרים/סטודנטים כי לילדים קשה יותר לשמור על משמעת עצמית ולהתרכז בשיעור בכיתה לכן המורה צריך לגוון, להעביר את החומר בצורה מעניינת או להביא הקשרים מעולמם של הילדים.
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקבעיני, למידה מתרחשת כאשר הלומד מבצע מניפולציה על התוכן הנלמד. למשל, תלמיד להיסטוריה ילמד את מהותו של אירוע היסטורי אם ישווה בינו לבין אירוע אחר או יכתוב מכתב פיקטיבי לדמות היסטורית שלקחה חלק באירוע. שימוש במידע הנרכש ליצירת דבר חדש הוא המאפשר למידה, במקרה זה.
השבמחקברמה המעשית והיומיומית, למידה נובעת מתוך ערעור. כך, לדוגמא, כשאני מגיעה, בתור מורה חדשה, לשיעור עם חומרים שהכנתי מראש ומגלה שהחומרים אינם מתאימים לתלמידים, החוויה מערערת אותי מאחר שהיא מציגה בפני עובדה הנוגדת את ציפיותיי הקודמות ומפתיעה אותי. לאחר שתחושת התסכול והאכזבה תשכך אעשה רפלקציה על השיעור ואדע טוב יותר מה לעשות (או לא לעשות) בשיעור הבא. הלמידה במקרה זה כוללת מספר מרכיבים: ניסיון, חוויה מערערת, רפלקציה, הבנה וניסיון נוסף. יחד עם זאת, אינני חושבת שיש צורך רק בביקורת כדי ללמוד. חוויית ההצלחה היא לא פחות חשובה.
כאשר מגיעים למצב של למידה, יכולים לעשות העברה של הידע למצבים שונים. אם מדובר על תיאוריה נלמדת, אז ניתן יהיה לנתח באמצעותה מגוון נושאים; ואם מדובר על מיומנות, אפשר יהיה להשתמש בה בהקשרים שונים.