מהי למידה ?
למידה בעיניי איננה סופו של מהלך כלשהו , כי אם כל משכו - כלומר משלב ההיחשפות לתכנים לימודיים, ערכיים ו/או אחרים, התמודדות במידה זו או אחרת איתם, ועד להפנמה מסוימת של הדברים חשוב לציין כי למעשה למידה איננה מסתיימת למעשה לעולם, טיבה ומהותה עשוי להשתנות אצל אותו אדם בתקופות שונות - ואפילו במהלך זמן מצומצם מדי - וככלל אינני סבור שישנם "תכני למידה" מוגדרים בהכרח , למרות הפיתוי לייצר תכנים אלה במטרה לסמן "מטרות ו"יעדים" רצויים מבחינת מיסגור העיסוק בעניין.
ביסודו של דבר, כל הליך למידה מהותי חייב להסתמך על סקרנות, שאילת שאלות ואף מתיחת ביקורת כחלק מהגירוי האינטלקטואלי של הטלת ספק ובדיקת העובדות הניתנות/נמסרות באופן אישי. בעניין זה, ניכרים ההבדלים בין בני האדם: יש מי שיעדיף עיסוק אינטלקטואלי "קר" ויחוש שהדבר דווקא ימריץ אותו לחפש סוגיה מסוימת, ויש מי שהלהט האישי שלו יוביל אותו לעיסוק נרחב בעניין מסוים, אגב בחינת מהותו וטיבו לעומק, בהליך עמוק של הפנמה. בעניין הזה אעיר, כי ודאי שמדובר בחוויה אישית וסובייקטיבית ובעניין הזה עצם הלמידה מן הניסיון של המורה /המחנך קריטית למדי.
לטעמי גם אין תהליך של "משפך" כיום – ודאי לא במציאות של 2016 – באשר הידע איננו נמצא עוד ברמה ההיררכית העקרונית כחלק מנחלת המורים בלשון המעטה; במובן הזה, למידה היא דו כיוונית ודינאמית.על רקע זה נראה לי שעלינו כמורים להפנים את מורכבות העניין בראיה עדכנית ורלוונטית.
ענייני הזמן מכתיבים לנו במידה מסוימת גם את אופן תירגום הלמידה : במובן הזה, המשקל היחסי שעלינו להעניק למבחנים ביחס לכלל הלמידה צריך לקטון מהותית, ובמקביל – לפתח אמות מידה שונות והערכות חלופיות (למשל: מטלות מעשיות, הקושרות את ההליך הלימודי לכל אחד ברמה האישית, עבודות חקר ועוד).
ביסודו של דבר, למידה חייבת לפתח , בצורה כזו או אחרת, את כושר היצירה והחשיבה ובייחוד את הכישורים האישיים הנוגעים לעצם לימוד שאיננו תלוי במורה או גורם מתווך זה או אחר, והרי זהו לב העניין.
למידה בעיניי איננה סופו של מהלך כלשהו , כי אם כל משכו - כלומר משלב ההיחשפות לתכנים לימודיים, ערכיים ו/או אחרים, התמודדות במידה זו או אחרת איתם, ועד להפנמה מסוימת של הדברים חשוב לציין כי למעשה למידה איננה מסתיימת למעשה לעולם, טיבה ומהותה עשוי להשתנות אצל אותו אדם בתקופות שונות - ואפילו במהלך זמן מצומצם מדי - וככלל אינני סבור שישנם "תכני למידה" מוגדרים בהכרח , למרות הפיתוי לייצר תכנים אלה במטרה לסמן "מטרות ו"יעדים" רצויים מבחינת מיסגור העיסוק בעניין.
ביסודו של דבר, כל הליך למידה מהותי חייב להסתמך על סקרנות, שאילת שאלות ואף מתיחת ביקורת כחלק מהגירוי האינטלקטואלי של הטלת ספק ובדיקת העובדות הניתנות/נמסרות באופן אישי. בעניין זה, ניכרים ההבדלים בין בני האדם: יש מי שיעדיף עיסוק אינטלקטואלי "קר" ויחוש שהדבר דווקא ימריץ אותו לחפש סוגיה מסוימת, ויש מי שהלהט האישי שלו יוביל אותו לעיסוק נרחב בעניין מסוים, אגב בחינת מהותו וטיבו לעומק, בהליך עמוק של הפנמה. בעניין הזה אעיר, כי ודאי שמדובר בחוויה אישית וסובייקטיבית ובעניין הזה עצם הלמידה מן הניסיון של המורה /המחנך קריטית למדי.
לטעמי גם אין תהליך של "משפך" כיום – ודאי לא במציאות של 2016 – באשר הידע איננו נמצא עוד ברמה ההיררכית העקרונית כחלק מנחלת המורים בלשון המעטה; במובן הזה, למידה היא דו כיוונית ודינאמית.על רקע זה נראה לי שעלינו כמורים להפנים את מורכבות העניין בראיה עדכנית ורלוונטית.
ענייני הזמן מכתיבים לנו במידה מסוימת גם את אופן תירגום הלמידה : במובן הזה, המשקל היחסי שעלינו להעניק למבחנים ביחס לכלל הלמידה צריך לקטון מהותית, ובמקביל – לפתח אמות מידה שונות והערכות חלופיות (למשל: מטלות מעשיות, הקושרות את ההליך הלימודי לכל אחד ברמה האישית, עבודות חקר ועוד).
ביסודו של דבר, למידה חייבת לפתח , בצורה כזו או אחרת, את כושר היצירה והחשיבה ובייחוד את הכישורים האישיים הנוגעים לעצם לימוד שאיננו תלוי במורה או גורם מתווך זה או אחר, והרי זהו לב העניין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה