למידה היא איסוף חוויות וידע היוצרים חוויה משמעותית ללומד. יישום ידע זה מביא לעיצוב ולהתפתחות אישית. הסמסטר האחרון גרם לי להרהר רבות על המשמעות של מילים אלו , מעבר לעוד "סיסמאות פדגוגיות". איסוף חוויות ויישום הידע יכולים להתבטא במגוון דרכים, כפי שראינו- פרוייקטים שונים, משחקים והכיתה ההפוכה. ברמה האישית אני תוהה אילו חוויות חינוכיות עיצבו אותי כבן אדם וכלומד, לעומת הידע הרב שלמדתי ולאחר מכן התנדף כלא היה. כילד תמיד העדפתי להיות לומד עצמאי שלא תלוי במערכת, ייתכן כי בית הספר לא היה מקום אותו תפסתי כמעורר השראה וכמקום אשר אמור להעשיר אותי. האם בית הספר יכול להיות מקום שתלמידים משתוקקים להגיע אליו ולצבור חוויות? שאלה זו מעסיקה אותי לא רק מקצועית, אלא גם אישית.
מלבד זאת, הנושא של צבירת חוויות כרוך במחשבה רבה הדורשת להמציא את החוויתיות כל פעם מחדש, כיצד ניתן ליצור למידה משמעותית היכולה לעצב אותנו ולהיטמע בנו בצורה חיובית ואיתנה.
לסיכום אומר, מנקודת מבט של סוף הסמסטר, משמעות המושג למידה היא הרבה יותר רחבה ופחות חד משמעית ממה שחשבתי, ולבטח גם יותר חיובית.
מלבד זאת, הנושא של צבירת חוויות כרוך במחשבה רבה הדורשת להמציא את החוויתיות כל פעם מחדש, כיצד ניתן ליצור למידה משמעותית היכולה לעצב אותנו ולהיטמע בנו בצורה חיובית ואיתנה.
לסיכום אומר, מנקודת מבט של סוף הסמסטר, משמעות המושג למידה היא הרבה יותר רחבה ופחות חד משמעית ממה שחשבתי, ולבטח גם יותר חיובית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה