שבתי וקראתי את אשר כתבתי בתחילת הקורס ואני עומד מאחורי כל מה שאמרתי. מה שכן השתנה, הוא ארגז הכלים שהתרחב. למה אני מתכוון בכך? כמורה לפעמים לא קל לשבור את המוסכמות העתיקות בדבר האופן בו צריך ללמד תלמידים. על אף שמראש לא הייתי מעריץ של דרך הלימוד המסורתית, שוב ושוב מצאתי את עצמי נופל לתוכה בשל היותה המצוי ואני עוד נמצא בשלב החיפוש אחרי הרצוי.
בפוסט הראשון כתבתי שאני מסכים עם אפלטון, ככל שתלמד יותר, כך תדע שאינך יודע דבר. אני עדיין מסכים קביעה זו, הלמידה מאפשרת לי לראות כמה יכולותי מוגבלות וזה מאפשר מעין ענווה בתהליך הלמידה. אל לנו ליפול לתוך תחושה שקרית של אומניפוטנטיות, דבר שקורה לא למעטים באקדמיה ואל לנו לאפשר לתלמידנו תחושה שכזו מתוך רמת הוראה נמוכה ודרישות נמוכות שלא יאתגרו את הלומדים הצעירים.
בקורס נחשפתי לתפיסות שונות של רעיון הלמידה. רב הממדיות אפשרה לי לבחון את החזון שלי בדבר התקשורת עם התלמידים והאופן בו הם נחשפים אל המידע. למדתי כי בפנינו אפשרויות רבות מעבר לרעיון ההרצאה הפרונטלית. הלמידה לא חייבת להיפסק מחוץ לגבולות הכתה ואין כוונתי בכך להעמסה של שיעורי בית. עלינו כמורים, לייצר עניין אצל התלמידים כלפי התחום ולשם כך עלינו לאפשר מגוון של כלים, שיגרו את הרצון האנושי האינרנטי אצל התלמידים כלפי למידה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה