מה למדתי על למידה

התפיסה שלי של למידה הפכה לרחבה ומגובשת יותר בעקבות גישות תיאורטיות שונות שהכרתי ודרך העבודה המעשית שלי בהוראה. התחברתי במיוחד לגישת ההוראה המעודדת חשיבה דיציפלינרית, במקום הוראת חומר. כמו כן, אני מאמינה שלמידה משמעותית מתרחשת כאשר הלומד שותף להבניית הידע, כפי שמוגדרת למידה על-פי מטאפורת ההשתתפות של אנה ספרד. עם זאת, אני תוהה איך אפשר ליישם שיטות הוראה מסוגים אלו, לאור טבעה של מערכת החינוך, המודדת הישגים לרוב ע"י בדיקת הבקיאות של תלמידים בחומר של תכנית לימודים מוגדרת מראש. ייתכן שהשילוב בין מטאפורת הרכישה למטאפורת ההשתתפות הוא המפתח.

תיאוריית הלמידה הממוצבת התחברה לנסיון האישי שלי. השנה, בשנת ההתמחות שלי בהוראה, למדתי דברים שיכולתי ללמוד רק דרך עשייה, ורק בגלל הרלוונטיות שלהם לעבודה היומיומית שלי.  למדתי על הכנת חומרי לימוד ברמה הפרקטית, שימוש באמצעים ליצירת הרגלי למידה בשיעור והוראה דיפרציאלית; וגם על אופן ההתייחסות המצופה ממני כמורה אל בעיות המתעוררות- אל מי צריך לפנות בכל מצב, מהם הנהלים ועוד. ידע מסוג זה לא יכולתי לרכוש לפני תחילת העבודה, בזמן הלימודים, מאחר שאת דרישות התפקיד הלכה למעשה לומדים דרך ההדרכה במקום העבודה (במקרה שלי, בליווי המורה החונכת) והידע הדידקטי והפדגוגי הופך למהותי מתוך הרלוונטיות שלו למורה, בתפקידו בבית הספר. אם לקחת את התובנה שלי ולנסות להשליכה על חוויית הלמידה של תלמידים בבית הספר- אם תלמיד לומד תחום ידע כאשר הידע חיצוני לו והוא אינו מקשר בינו לבין היבטים משמעותיים בחייו- הלמידה תהיה שטחית וככל הנראה התלמיד לא יוכל לעשות העברה של הידע שצבר מעבר להצלחה במבחן הבודק בקיאות. כמו כן, אם הוא אינו רואה את הרלוונטיות של הנושא לחייו (לאו דווקא ברמה הפרקטית- זה יכול להיות גם ברמה רוחנית יותר), הוא ירגיש מנותק רגשית מהנושא ובעקבות זאת המוטיבציה שלו ללמידה תהיה נמוכה.  לכן, על-מנת שלמידה תהיה משמעותית עליה להיות רלוונטיות ללומד בתחושתו הסובייקטיבית ועל הלומד להיות שותף מעשי לתהליך הלמידה.