לאחר שקראתי את התוספת שלי לבלוג מתחילת הסמסטר, אני רואה כי עמדתי העקרונית לא השתנתה בצורה ניכרת במהלך הקורס. יכול להיות שהסיבה לכך היא שלמכתחילה הייתי שותפה לרעיון העומד מאחורי קורס זה והוא שבעידן שבו אנו חיים יש צורך בשינוי של פרדיגמות הלמידה הקיימות במערכת החינוך על מנת להתאים אותה למציאות המשתנה. ההוראה הפרונטלית הקלאסית, בה המורה הוא צינור של חומר שעובר ישירות מפיו למוחות התלמידים, לא מפתחת חשיבה יצירתית וביקורתית או מקדמת תפיסת עולם גמישה, שיכולה להתאים את עצמה למציאות משתנה תדיר. השאלה המאתגרת איתה התמודדנו במהלך הקורס היא- מה אפשר לעשות אחרת? אחד הדברים שחידשו לי בקורס הזה הוא מספר הנסיונות הרב לייצר בתי ספר שהם אחרים, כל אחד על ייחודו (חבל רק החלק הארי של הדוגמאות לא היו מהארץ, שכן האתגר הגדול שלנו הוא איך לעשות את זה פה, במציאות הישראלית על אתגריה הייחודיים). השאלה שהולכת ללוות אותי לקראת תחילת ההוראה היא "איך בוחרים?". מתוך כל האופציות, בין מישחוק, לכיתה הפוכה, לתפיסה שולייתית, ללמידה שיתופית והרשימה לא נגמרת, איך בוחרים את האופציה הנכונה ביותר לסביבת הלמידה של התלמידים שלי? של בית הספר שלי? ואיך מתמודדים עם ההתנגדויות שיכולות לבוא מהתלמידים, ושמעתי על מקרים רבים כאלה, בהן הנסיונות להכניס למידה אלטרנטיבית בגיל תיכון לא הצליחה בגלל מחאת תלמידים שרגילים לשיטת הוראה מכוונת מבחן בגרות מסורתי. אז איך בוחרים ואח"כ איך מתווכים? אלה השאלות איתן אני יוצאת מהקורס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה