בתחילת השנה כתבתי על למידה מתוך ניסיון, על חינוך כהקניית כלים ביקורתיים ועל דיון מרובה דיעות כעל כאלה שעשויים להקנות ידע וכלים בצורה הטובה ביותר.

במהלך הקורס התחברתי מאוד לשלושה אלמנטים חשובים:

1. מודל הכיתה ההפוכה: בו התלמידים רוכשים ידע מסויים בעבודה עצמית בבית - דרך סרטון יו טיוב או משחק ברשת ואחרים, ובכיתה נעשה יישום של הידע והעמקת ההבנה בו. שיטה זו מאפשרת בעיני דיון עמוק הרבה יותר מאשר כשכל הידע מועבר בשיעור עצמו ומיד לאחר מכן מתרחש הדיון. הזמן ששיטה זו נותנת לידע לשקוע בתודעת התלמיד הוא קריטי בעיני.

2. מטא-קוגניציה: תרגול עם התלמידים חשיבה ביקורתית על אופן רכישת הידע שלהם והבנה מעמיקה של התהליכים שקורים ברוחם בזמן שהם לומדים הם אלמנטים חשובים להקניית ידע ושימורו וכמו כן להעמקתו ופיתוחו בעזרת המורה או באופן עצמאי. תלמיד שירכוש כלי חשוב זה יוכל ליישם אותו בכל תחום לימודי שהוא ייתקל בו במהלך חייו (אפילו בדברים שאינם אקדמיים כגון מחקר ברשת לגבי רכישת מוצר, תיקון כללי בבית או ברכב וכל דבר אחר שאנחנו נדרשים ללמוד במהלך חיינו).

3. מודל השולייה: מודל זה מאפשר למידה מתוך ניסיון בזמן שמומחה בתחום מפקח ומכוון את הלומד. באופן אישי אני יכול להעיד שלמדתי הרבה בצורה כזו, בעיקר בכל מקום עבודה חדש שהגעתי אליו. כאשר המומחה הוא באמת מומחה ויודע לכוון היטב את הלומד, ולרוב תהיה קבוצה כזו של מומחים שמובילה את הלומד, אזי הלמידה נעשית מהירה ואיכותית.

אני שם לב שכל מה שכתבתי לגבי למידה בתחילת השנה מתגלם באופן מפורט במודלים שהצגתי לעיל. כנראה אני מתחבר למתודות הללו כיוון שהן משקפות את אמונותי, ועם זאת, לא הייתי יודע ליישם את השקפתי באופן כזה מפורט ללא הידע שרכשתי בקורס הזה.

גלעד