מטלה 2 -

אני זוכר בשיעור ׳טבע׳ בבית ספר יסודי שלמדנו על הדבורים. למדנו שהן מביאות צוף מהפרחים ברגליים שלהן ושניתן לזהות אם הן בדרך חזרה מהפרחים או בדרך אל על ידי מבט ברגליים ובדיקה אם הן נפוחות או לא. זה היה כיתה ה נדמה לי.

נראה לי שזה הכי מתקשר לתיאוריה של פיאז׳ה, מכיוון שאני לא מוצא קשר בין זה להתפתחויות אחרות שהיו קשורות לגיל

מהי למידה

למידה זהו תהליך בוא רוכשים ידע ומידע. מרגע שאנו נולדים אנו לומדים. אני ארצה להתמקד בלמידה - כידע המצטבר בזיכרון, בהקשר של אפלטון. אם בתהליך הלמידה מה שאנו בסופו של דבר יודעים זה מה שנשמר בזיכרון אז בעידן הטכנולוגי ההולך ומתפתח של היום יש קריאת תיגר על כך. אם בעבר רק מומחים בתחום הידע שלהם היו בעלי המידע העשיר לעומת ההדיוטות אז כיום כל הדיוט עם סמארטפון אשר זמין לאינטרנט קורא תיגר על כך. למעשה כל המידע זמין כל הזמן - ממספרי טלפון עד "לגגל" כל מידע שעולה על רוחנו (מידע על היסטוריה, גיאוגרפיה, אומנות, מתמטיקה, פילוסופיה, ביולוגיה, רפואה, פוליטיקה, חדשות, בידור ועוד ועוד ועוד) החדשנות - לא צריך לזכור, במידה שנצטרך, כמעט בכל רגע נתון - המידע שם. אז האם אנו זקוקים לזיכרון כפי שהיינו זקוקים לו בעבר ומה זו בעצם למידה בעידן הטכנולוגי?

למידה בעיניי היא תהליך בו אדם רוכש ידע חדש שלא היה ברשותו קודם לכן. תהליך הלמידה דורש מאמץ והשקעה וככל שמתרכזים בזה יותר ומשקיעים יותר אז לומדים טוב יותר והחומר יושב יותר טוב במוח, חוץ מזה יש למידה פאסיבית שבה חומר קליט או מעניין נכנס לנו לראש גם בלי שאנחנו מתאמצים ללמוד אותו.  כדי שתהיה למידה  טובה החומר צריך להיות מעניין או להיות מועבר בצורה מעניינת. אם מורה מעביר נושא משמים בצורה מעניינת, סביר להניח שהתלמידים ילמדו ויזכרו את זה. אבל אם מורה מעביר בצורה לא מעניינת או משעממת, לא משנהה כמה טוב החומר, סביר להניח שתלמידים לא יצליחו לזכור אותו, יותר סביר שהם יזכרו כמה משעמם היה המורה. למידה של ילדים שונה מלמידה של מבוגרים/סטודנטים כי לילדים קשה יותר לשמור על משמעת עצמית ולהתרכז בשיעור בכיתה לכן המורה צריך לגוון, להעביר את החומר בצורה מעניינת או להביא הקשרים מעולמם של הילדים.

מהי למידה בעיני? לטעמי למידה היא תהליך של רכישת מיומנות או ידע, שלא היו ברשותך לפני כן. כמו כן, לטעמי גם שכלול של ידע קיים, קרי- התמקצעות, נחשב ללמידה. אפלטון טען כי למידה היא למעשה תהליך של הזכרות. כל הידע האפשרי כבר קיים בנו(זאת מכיוון שהנפש אינה מתכלה אלא רק הגוף), בשל כך המאמץ שאנו עושים בתהליך הלמידה מטרתו היא להציף את הידע הקיים אל השטח, כלומר להיזכר.

אישית אינני מסכים עם אפלטון. כמדומני, אף כתבתי על כך עבודה בלימודי התואר הראשון בפילוסופיה. לדעתי האדם מגיע אל העולם כטבולה ראסה. זאת לפחות מבחינת הידע. כמובן שיש גם מרכיבים אורגנים אשר משפיעים על יכולת רכישת הידע ולכך גם נוספים מרכיבים סביבתיים אשר מכוונים את האדם לתחומי עניין מסוימים בהתאם לאופי החברה בה חי האדם.

            כעת אשוב להתחלה, אז מהי למידה בעיני? אני חושב שלמעשה לא ניתן להגדיר בצורה קונקרטית למידה מהי. אפשר לנסות ולנסח כל ענף של הלמידה באופן נפרד ובהתאם לתפיסות שונות. ניתן לומר כי בדומה לדברי אפלטון, למידה בהכרח תלויה בזיכרון. למעשה ביכולות לקודד מידה חדש לתוך הזיכרון ארוך התווך. המידע החדש מתאכסן למען היכולות לשלוף אותה בצורה עתידית. אני מוסיף על כך ואומר כי למידה אינה בהכרח תהליך חיצוני. גם רפלקסיה מובילה ללמידה. עיבוד המידע הקיים וסנתזו לכדי תובנות כאלה ואחרות, גם הם תהליך של למידה.

            למעשה אפשר להרחיב ולומר כי החיים הם תהליך של למידה. הדגש הוא על המילה תהליך. זאת מכיוון שאין גבול עליון ללמידה. אני מניח שכאשר מגיע האדם למצב בו לא ניתן לרכוש ידע חדש(אלצהיימר למשל?), כך גם המשמעות של המילה חיים משתנה מתהליך לרעיון של סטגנציה ואף רגרסיה בדרך הבטוחה אל המוות שיסמל באופן סופי את סוף התהליך.

            אז לחיות זה ללמוד וללמוד זה לחיות, הלא כך? חשוב לציין שאין בכוונתי בכך לזמר שיר הילל למוסדות האקדמאים, לא ולא! למידה היא הכל, איך להיות אדם טוב יותר, יחסי אנוש, שכלול התפיסה וגם רכישת ידע בגישה האקדמאית. האוניברסיטאות קמו באירופה בימי הביניים אבל אנשים(וגם חיות) למדו והעבירו את הידע הלאה מאז שחר ההיסטוריה. ללא למידה, רכישת ידע חדש(ברמת הסובייקט) אין משמעות להיסטוריה, לקדמה או לכל אספקט אחר של הציוויליזציה וההון שנלווה אליה.

            הפסקאות הנ"ל הצגתי בקצרה חלקיק מהספקטרום של המונח "למידה" בעייני. אני מקווה שהבלבול הצליח להמחיש במידת מה עד כדי כמה לא באמת ניתן לספק תיאור הוליסטי למונח זה. 

מהי למידה?

מהי למידה בעיני?

למידה בראש ובראשונה היא רכישת כלים, ידע, וכיוצא באלה מתוך פעולה מאומצת שתכליתה הוא קשב לאחר, או פעולה עצמאית של חיפוש. הלמידה מקבלת משמעות כאשר מצליחים ליישם את הכלים ואת הידע בעולם לטובת רווח רוחני או חומרי.

כאשר אני חושב על תהליך הלמידה בחיים שלי אני מעריך שמשולבים בו כוחות חיצוניים ופנימיים כאחד. עבורי הלמידה מתבטאת רק כאשר אני פותח את הראש ואת הלב, או אם תרצו מתעורר בי הרעב לצבירת ידע או כלים חדשים. הלמידה יכולה להיות גם פועל יוצא, או תוצר לוואי של תהליך פנימי אחר שעובר עליי- למשל כאשר אני בונה או יוצר דבר כלשהו. תהליך היצירה טומן בהכרח תהליך של למידה והתמודדות. ההתמודדות עם האתגר מביאה למציאת פתרונות, וכאשר אני זוכר אותם לפעם הבאה אני יכול לומר שלמדתי אותם מתוך תהליך פנימי.

כפי שציינתי הלמידה יכולה להיות מושפעת מכוח חיצוני- למשל החברה בה מופעלים לחצים שונים על האדם ומאלצים אותו ללמוד כיצד לנווט עצמו בתוך המציאות. 

בשני המקרים שהזכרתי לא ציינתי כי לפני שאדם לומד דבר חדש הוא עובר שלב בו הוא מבין כי הוא ניצב בפני אתגר שדורש ממנו לרכוש ידע או כלי שאינם מצויים לו. מתוך ההבנה הזו אחד יכול לגשת ולהתמודד עם המציאות וללמוד דבר מה.

אם כן הלמידה איננה תהליך מצומצם אלא היא נוגעת בתחומים רבים. אדם שאינו לומד כלום נידון למעשה לחיות כל יום מחדש באופן דומה. הלמידה משחררת אותנו מהגדרות המציאות ומאפשרת לנו לפרוץ את התחומים שנראים לנו סגורים בפנינו. כמו כן הלמידה נעה בין המרחב הפנימי לבין החיצוני שכן ךשניהם תפקידים שונים בתהליך הלמידה של האדם.

מהי למידה ?

למידה בעיניי איננה סופו של מהלך כלשהו , כי אם כל משכו - כלומר משלב ההיחשפות לתכנים לימודיים, ערכיים ו/או אחרים, התמודדות במידה זו או אחרת איתם, ועד להפנמה מסוימת של הדברים חשוב לציין כי למעשה למידה איננה מסתיימת למעשה לעולם, טיבה ומהותה עשוי להשתנות אצל אותו אדם בתקופות שונות - ואפילו במהלך זמן מצומצם מדי - וככלל אינני סבור שישנם "תכני למידה" מוגדרים בהכרח , למרות הפיתוי לייצר תכנים אלה במטרה לסמן "מטרות ו"יעדים" רצויים מבחינת מיסגור העיסוק בעניין.

ביסודו של דבר, כל הליך למידה מהותי חייב להסתמך על סקרנות, שאילת שאלות ואף מתיחת ביקורת כחלק מהגירוי האינטלקטואלי של הטלת ספק ובדיקת העובדות הניתנות/נמסרות באופן אישי. בעניין זה, ניכרים ההבדלים בין בני האדם: יש מי שיעדיף עיסוק אינטלקטואלי "קר" ויחוש שהדבר דווקא ימריץ אותו לחפש סוגיה מסוימת, ויש מי שהלהט האישי שלו יוביל אותו לעיסוק נרחב בעניין מסוים, אגב בחינת מהותו וטיבו לעומק, בהליך עמוק של הפנמה. בעניין הזה אעיר, כי ודאי שמדובר בחוויה אישית וסובייקטיבית ובעניין הזה עצם הלמידה מן הניסיון של המורה /המחנך קריטית למדי.
לטעמי גם אין תהליך של "משפך" כיום – ודאי לא במציאות של 2016 – באשר הידע איננו נמצא עוד ברמה ההיררכית העקרונית כחלק מנחלת המורים בלשון המעטה; במובן הזה, למידה היא דו כיוונית ודינאמית.על רקע זה נראה לי שעלינו כמורים להפנים את מורכבות העניין בראיה עדכנית ורלוונטית.
ענייני הזמן מכתיבים לנו במידה מסוימת גם את אופן תירגום הלמידה : במובן הזה, המשקל היחסי שעלינו להעניק למבחנים ביחס לכלל הלמידה צריך לקטון מהותית, ובמקביל – לפתח אמות מידה שונות והערכות חלופיות (למשל: מטלות מעשיות, הקושרות את ההליך הלימודי לכל אחד ברמה האישית, עבודות חקר ועוד).

ביסודו של דבר, למידה חייבת לפתח , בצורה כזו או אחרת, את כושר היצירה והחשיבה ובייחוד את הכישורים האישיים הנוגעים לעצם לימוד שאיננו תלוי במורה או גורם מתווך זה או אחר, והרי זהו לב העניין.

למידה היא תהליך בו אדם צובר ידע.

ישנם דרכים רבות לצבירת ידע ודרכים אלו מגוונות. יש אנשים שלומדים דרך קריאת ספרים, יש שלומדים מנסיון חייהם, יש הלומדים מניסוי וטעיה, יש שלומדים מנסיון חייהם של אחרים ויש אנשים שלומדים בעזרת הדרכה והוראה. כמובן שניתן לשלב ויכול להיות שתלמיד מסויים ילמד בכמה דרכים שונות בצורה טובה ומשמעותית.

יש המעדיפים ללמוד לבד(אוטודידקט) ויש המעדיפים ללמוד בקבוצה או על ידי מנחה.

לכל אדם יש אופי שונה ותכונות שונות המאפשרות לו לרכוש ידע בצורה שמתאימה לו. ישנם אנשים שקל להם ללמוד כשהשיעור עובר בצורה חזותית מלאה, ישנם תלמידים שמעדיפים שימוש בטכנולוגיה. ישנם תלמידים שמעדיפים שהשיעור יהיה שמעי וישנם שמעדיפים שיהיה לימוד פעיל ובו יש דיון והתלמיד הוא אקטיבי.

חשוב שמורה ישתמש במגוון דרכים ובמטודות שונות על מנת שיתאים עצמו למקסימום תלמידים, ובכך יגיע לקהל רחב יותר של לומדים.

כיום, החברה השתנתה, האתגרים השתנו ועל כן גם דרכי הלימוד צריכים להבחן ולראות מה ראוי לשימור ומה דורש שינוי. לדעתי הלמידה המשמעותית ביותר היום היא למידה בה הילד חווה חוויה ועדיף שיהיה בה אקטיבי.

החומר היום הוא רב ונגיש ובלחיצת כפתור ניתן להגיע למגוון רחב של חומרים ולכן בניגוד לעבר שבו אדם שרצה לדעת משהו היה צריך לאחוז בידע ולזכור דברים ועל כן השינון היה חשוב מאוד ללימוד. כיום הלמידה צריכה להיות מותאמת לכמות רבה של חומר שממנו צריך לזקק את מה שרלוונטי לתלמיד. לדעתי היום יש להקנות כלי למידה לתלמידים שילמדו אותם לסנן, לבחור, לתמצת לסנתז ולחשוב בצורה ביקורתית. לטובת כלים אלו יש לגרום לתלמידים ללמוד בצורה אקטיבית בה הם כותבים עבודות מחקר/ עבודות סיכום וכדומה.

אני מאמין שככל שהתלמיד יהיה יותר מחובר למה שהוא לומד הוא יקבל ממנו יותר, גם בידע של הנושא בו הוא עוסק וגם הדרך לעיבוד הידע יקנה לו יכולות וישפר יכולות לימוד. לכן חשוב שהתלמיד יתעניין במה שהוא לומד. כיום ישנם אפשרויות רבות המשלבות משחקים שדרכם הילדים רוכשים ידע בצורה חוויתית ומתוך כך הידע נלמד בצורה טובה יותר.

כתלמיד, קשה לי מאוד לשנן חומר, ובדיעבד לאחר המבחן אני שוכח הכל לעומת זאת כאשר אני כותב עבודה אני מרגיש שאני לומד מכך המון ואני גם זוכר יותר את החומר.